העיניים הנשואות ירושלימה
אינן מחפשות עוד חלום ישן,
של בית, פרדס או עבודה בשדה,
את זה שכחו העיניים מזמן.

מביטות הן השמימה
בחיפוש אחר התשובה,
המציאות לימדה אותם לשכוח,
שהכל ידוע מראש והרשות נתונה.

כל העיניים האלו טרוטות
יגעות הן מליל ומיום עבודה,
שכרם אינו עוד איתן לנחמה,
הוא לן לו בין חסרי המנוחה.

העיניים הנשואות לכיכר,
ישתו יין זול עם פת לחם ישן,
הן אינן נחות וגם כה מתוחות,
חלום המהפכה עולה בעשן.

צועדות במעגלים על שנים אבודות,
אוהלי המחאה עוד יצמיחו כורי עכביש,
עד לפעם הבאה שיוציאו אותם לאיוורור,
כשנחש הקיצוצים שוב ינסה להכיש.

העיניים האלו מנסות
להזיז הרים באמצעות סיסמאות,
לשנות את העולם בימים ולילות,
חלומות באספמיא עיניים רוקמות.

ויש גם עיניים שטוענות
הן מנסות להפתח בין דלתיים סגורות,
הן מנסות להצביע אך היד לא עולה,
חלום המהפכה מועלה לעולה.

ופקידי הממשל משמנים את שפמם
חורצים גורלות הם לכאן ולשם,
אך אנחנו עיוורים ואיננו מבינים,
הכוח שיש להם הוא הכוח שאנחנו נותנים.

נכתב עבור הסדנה ה-53 - סדנת השירה החברתית