[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלון לוי
/
דרך זכוכית חלבית

אני מגיע לחדרה - איי-שם בלוס-אנג'לס. אנחנו כל כך רחוקים כאן.
רחוקים מהארץ, רחוקים מהפיצוצים שכל הזמן שומעים עליהם
בסי.אן.אן, רחוקים מהרעש והזוהמה שמתרוצצת ברחובות. החדר הקטן
והטחוב הזה נראה לי פתאום כל כך טהור ונקי. "אני מיד חוזרת"
היא אומרת כשמבט חייכני על פניה - מבט שמשאיר אותי מתחבט
בכוונתה אליי. היא הולכת לחדר האמבטיה. אני שומע את המים
במקלחים מתחילים לזרום. אדים לבנים נכנסים לחדר בו אני יושב
מתחת לדלת המקלחת. ממש כמו בסרט אימה, אני חושב.

מה הייתי נותן  בשביל להיכנס עכשיו בנונשלאנטיות למקלחת בה היא
נמצאת. להוריד את בגדיי בעוד אני מביט בה מבט חודר. לעמוד לידה
מתחת לזרם המים החמים. שדיה נוגעים לא נוגעים בי.

"אתה מסתדר" בוקע קול מן המקלחת מעורר אותי בבת-אחת. "כן
חמודה, קחי את הזמן" אני עונה בחצי תסכול. "אתה יכול בינתיים
לשים מים לקפה" קול חוזר מבעד לזרם המים הקולח. "אני כבר שם"
עונה לה וניגש לקומקום. אני ממלא את הקומקום לחצי הכמות, מפעיל
ומתיישב.

אני שם את ידי על חזה הרך, והיא מניחה את שלה על ישבני השרירי.
כאילו זהו מקומן הטבעי של הידיים שלנו - מאז ומעולם. אני נושק
לשפתיה האדומות והיא נאנקת קלות. אני מתחיל לעסות את שדיה תחת
הזרם החם. לוקח סבון ארומאטי ומפזר על חזה. ידיי חולפות על
עורה המושלם והחלקלק כאומן המפסל בחמר.

קלאק!! הקומקום קופץ ואני איתו. מכין שתי כוסות ומחפש את הקפה.
"ענברי איפה הקפה ?" שואל. "ארון שני מימין" היא עונה. פותח את
הארון ומתפלא לגלות שם "נס קפה עלית". טעם מהבית, אני חושב.
מוזג את המים ומסיף חלב וסוכר. מתיישב לשולחן עם הכוס ומצית
סיגריה. לרגע נכנסת בריזה לא ברורה מהחלון והעשן של הסיגריה
נכנס לי בעיניים.

מעסה את גבה עם הסבון והמים והאדים והקצף וריח הפרחים. מסבן
באיטיות את ירחיה ורגליה רועדות למגע הבטוח שלי ולעדינות
המיוחדת שבו. אני נושק לצווארה ומלקק אותו מעט בעדינות ידיי
עדיין על ירכיה. נשימותינו נהיות כבדות. היא מתפתלת תחת מגע
ידי שמחליקה לאיטה על בטנה המסובנת.

זרם המים נפסק. אני שומע אותה יוצאת מהמקלחת. כל מה שמפריד
בינינו עכשיו היא זכוכית חלבית-חצי אטומה שמחסה מחצית מדלת חדר
המקלחת. היא נעמדת מול הדלת בפרופיל מבטה אל הראי שמעברו השני
של חדר המקלחת. אני רואה את צללית גופה העירום. היא מקמרת את
גבה ומנגבת את גופה. תחילה את כפות רגליה ואז עולה באיטיות אל
שוקיה, ירכיה, ישבנה, בטנה, שדיה, צווארה, פניה ולבסוף כורכת
את המגבת על שיערה.

אני אוזר אומץ. מכבה את הסיגריה, קם על רגליי צועד לעבר דלת
המקלחת ודופק - טוק, טוק, טוק...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמעתי שאומרים
על החבר של שלי
"שובניסט", אבל
לדעתי הוא דווקא
לגמרי ההפך, הרי
איפה תמצאו לי
גבר אחד שנותן
ברצון ובלי
היסוס לאישה את
כל העבודה
לעשות?


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/9/01 18:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלון לוי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה