על פני מסילה, בקרון ישן - יושב בצד
אוחז בידה של אמא.
בין פלחי דממה נשמע קול בכי
ואדם אחר קם בקושי
מדי פעם אור מגיח מבין סדקי הקרון
ורוח פרצים נושב לתוכו
ופתאום האטה וקול חריקה,
דלתות נפתחות בידי חיילים
ומפקד זעוף פנים מצביע קדימה
אל שער נעול.
הגענו אל בית הקברות הגדול -
בירקנאו.
שער המוות נפתח לעינינו,
בצעד רועד המכאיב לרגלינו
צועדים בדממה לעבר מותנו
ברוכים הבאים
לבירקנאו.
מוקדש לסבא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.