New Stage - Go To Main Page

נדב שמר
/
עכברוש יקר שלי - פרק א'

כן, כן, גם נדב הפסיכוטי נכנס לתחומי הסיפורים/נובלות. וזאת
יצירה רצינית. היא מאוד לארי ניבנית בפרטים המדע-בדיוניים שלה,
אז לא להעיר לי ולהגיד את זה. אני יודע את זה

"גם סלט מירקות אמיתיים וגם מיץ תפוזים אמיתי? עכשיו אני יודעת
שמשהו רציני קורה כאן". דנה הכירה את אחיה והיא ידעה שהוא אף
פעם לא קונה אוכל יקר כל כך אלא אם כן יש לו משהו חשוב לספר.
הוא תמיד אמר ששיחה עוברת טוב עם אוכל טוב, אבל זה מוגזם. "אז
ספר לי, מה כל כך חשוב שהיה צריך להביא 2000 דולר של אוכל
אמיתי מ'המטבח' כדי שתסכים לספר לי?"
"הייתי אצל הרופא הכללי שלי היום" הוא אמר בפשטות.
היא לרגע הייתה מאמינה שסתם עשו לו עוד בדיקה או נתנו לו עוד
תרופה חדשה שרוצים לבדוק, אבל הוא לא היה משקיע כל כך הרבה רק
כדי לספר לה משהו כזה, לכן... "הוא או אמר שאפשר לרפא אותך
לחלוטין, או שאי אפשר בכלל".
הוא צחק צחוק קליל לתוך המפית שלו. "את מכירה אותי כל כך
טוב."
"חזרו התוצאות של צילום ההילה שלי", הוא הרצין. "אני סובל
מ'מחסור חמור בתבניות קירסה', מצב בלתי מוסבר של הגוף כולו,
ובעיקר המוח. אף אחד לא יודע מה גורם לזה, ואפילו חיקור עמוק
לא מצא הבדל בין אדם כזה לאדם רגיל, אבל הסימפטום ידוע. הנשמה
שלי מקולקלת, דנה. לחלוטין". הוא נראה לרגע רציני כל כך
ומרוחק, שנדמה לדנה לשנייה שהוא כבר מת.
"מה זאת אומרת? זה לא פיזי?"
"לא. זו מין תופעה כזאת, לא ברור ממה. אבל כל מי שנתגלה אצלו
מצב כזה מצא את מותו בהתאבדות, תוך כשנה שנתיים. זה כל הזמן
שיש לי. שום תרופה ושום טיפול לא יעזור. זה בסדר, אל תעשי
פרצוף כזה, שנינו ידענו שהמצב נראה ככה, פחות או יותר". דנה
הסכימה איתו. אחרי 3 שנים, 15 נסיונות התאבדות וכמות שלא תאומן
של טיפולים שונים, שניהם החלו לאבד תקווה.
"הרופאים אמרו שהסימפטום הזה לא מוכר מאוד, אבל התוצאות שלו
ידועות: נראה שהסובלים ממנו פשוט איבדו את הרצון לחיות. שום
חלק אחד של האישיות לא מראה על נטיות אובדניות. מעין דיכאון
שנובע משום-מקום. הטענה הרווחת היא שמדובר במשהו מטה-פיזי. כמו
יכולות פסי מאובחנות, פשוט בתדר אחר של ההילה. טיפולים
מטה-פיזיים גם לא עובדים, אבל אנשים עם ראיית פסי יכולים
להרגיש את זה. כלומר זה במגרש שלהם"
דנה מעולם לא ראתה את עצמה כמאמינה גדולה במטה-פיזיקה, אבל
לאחרונה, בייחוד עם האישור המדעי של נוסחאות בריין-לובסקי,
תחום הפסי הפך למדע ידוע. כולם שמעו על המכון המחקר החדש שנחנך
למדעי הפסי, ב..."סטילס 2"
"בדיוק", הוא חייך. "אז את מבינה למה אני חייב ללכת. אני חייב
ללמוד יותר על הדבר הזה. אם מישהו יכול לעזור לי, הוא יהיה שם.
ואם רק אני יכול לעזור לעצמי, אז שם זה המקום להתחיל"
הוא מסר לה חבילה בצד השולחן. "את מבינה מה אני מבקש ממך, ואני
לא אפגע אם תסרבי מכל סיבה שהיא, אבל מישהו חייב לדאוג
לסידורים למקרה שאני כבר לא אחזור".
דנה עצרה לרגע ארוך, וחשבה על משהו לומר. לבסוף היא פשוט לקחה
את החבילה בעיניים דומעות.
"אם יגיעו אלייך חדשות על מותי, בחבילה תמצאי מכתבים לשלוח לכל
מי שצריך לדעת והוראות בקשר לצוואה ופרטים אחרים."
הוא קם, חיבק את אחותו ופנה ללכת. דנה ניסתה לחשוב על הדבר
המשמעותי ביותר שהיא יכולה לתרום לרגע הזה. "Blessed Be", היא
קראה אחריו, וחייכה כשראתה אותו מסתובב ומחייך אליה.
הוא עלה על המעבורת של 22:00, שאמורה להיפגש עם "סנדורה" בשבוע
הבא, ולהוריד נוסעים לפאראדוניה, אחת ממושבות החלל הגדולות
יותר במערכת השמש, ביתה של עיירת-האקדמאים-המטורפים הגדולה
בעולם, סטילס 2.
וכך, בפתאומיות ובהחלטיות האופינית לו, הוא עזב את הירח



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 5/10/01 5:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נדב שמר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה