חורף, גשם.
נפרדים ונכנסים לאוטו.
בפנים שומעים שירים של דיויד בואי.
למחרת המטוס טס רחוק מכאן, אל אי גדול.
עוברים בחינות, עוברים הופעות.
הזמן עובר, הנוסטלגיה חוזרת.
עצוב.
בתוך לילה חשוך
הולך לבד ללא פחד
מבלי חשש להיפגע
בדרך אל מקום טוב ומוכר.
דברים נסתרים מן העין
מעוררים בנו סקרנות
והוא עדיין שם
מעניין איזה נופים הוא רואה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.