אוי לה לבדידות המזהרת. מכרסמת בנפש, מאפילה על כל תקווה,
חונקת כל חיוך. עידו ישב לו בוהה בחלון והרגיש כאילו נמצא בתוך
אוקיאנוס של ריקנות. "הלו, שלום, כמה זה עולה?" הוא אמר בקול
צרוד חצי נרגש, מהצד השני ענה לו קול שקט ומאיים "זה יעלה לך
200 שקל ורק פעם אחת, ליותר פעמים תשלם יותר". למרות שידע שהוא
לא מתכוון לברור המשיך "ויש לכם מישהי יפה" "בטח, בטח מישהי
מדהימה אני אומר לך." הוא מסר את הכתובת וניתק את השיחה. הדליק
לו עוד סיגריה ושם קומקום לעוד קפה.
לא עברו 10 דקות ודפיקה נשמעה בדלת. "רגע", הוא אמר ולבו מחסיר
פעימה מיותרת. הוא פתח את הדלת ולפניו עמדה הבחורה הכי יפה
וסקסית שראה בשנה האחרונה. עינים כחולות כמו אוקיאנוס ביום
קיץ, גוף של שחקנית פורנו ושיער בלונד בסיגנון מרילין מונרו,
אבל בלי חיוך. "שלום", אמרה במבטא רוסי כבד. "מה שלומך, מותק?"
"בסדר", הוא ענה בקצרה וחשב שזה מעניין אותה כקליפת האגוז
בטעם שום איך הוא מרגיש. "אפשר ללכת לשירותים?" שאלה ובלי
לחכות לתשובה ניגשה. הצליל של השתן שפוגע במים הדליק אותו עוד
קצת והוא חיכה בשקיקה שתצא. כשיצאה מהשירותים היא לא ביזבזה
זמן והתפשטה. "איך אתה רוצה את זה? מקדימה? מאחורה? מציצה?"
"מאחורה", הוא ענה בלי להסס. "אין בעיה" אמרה ואפילו קצת
חייכה, "אני יודעת שכולכם מתים על זה, אבל לא אנאלי רק
מאחורה."
זה היה מאוד מהר, תוך כמה דקות הוא גמר. הוא רצה לחבק עוד קצת
אבל היא קמה והושיטה יד לקבל כסף.
"אני חייבת לעוף", אמרה בחיוך מתנצל. "רגע, אל תלכי!!!" אמר
ביאוש שהביא אותה לעצור ולהסתכל אל תוך עיניו. לפתע ראתה את
עצמה בתוך עיניו. היא הכירה את היאוש וחוסר התקווה כמעט בכל
רגע בשנתיים האחרונות. אותו יאוש שהחליף את התקווה והשמחה
שהייתה בה שאמרו לה שהתקבלה לעבודה כעוזרת בית בישראל. בדרך
לארץ, במצרים, הכניסו אותה לבית מט לפול ואנסו אותה כעשרים
גברים במשך שבוע. מאותו שבוע הפכה שמחת החיים שבה לאופל ריק
וזעם שאורב ומאיים להתפרץ. ובתוך עיניו זיהתה את אותו יאוש
ואותו הזעם. מאותו הרגע היה ברור לה שלא תעזוב אותו כל כך מהר.
היא התקשרה אל הסרסור שלה "יוסי, הוא רוצה אותי לכל הלילה
ב-1500 שקל", אמרה. הוא ניסה למחות ,להגיד לה שאין לו אפשרות
לשלם אך נעצר כשראה את עיניה המרגיעות. כשניתקה אמרה לו, "אל
תדאג היו לי היום שלושה לקוחות נדיבים שהביאו לי הרבה כסף
טיפ". הוא הביט בה כלא מאמין. "איך יכולה בחורה כזאת להיות
זונה?" שאל את לבו.
אבל מיד התעשת "תרצי לשתות משהו?" "יש לך וודקה? קצת קר לי."
אחרי שלגמה מהכוס מעט היא ניגשה אל החלון והביטה אל החצר. הוא
ניגש לצידה וביחד הסתכלו אל הרחוב בדממה. זה היה יום של חורף.
יום שבו השמיים בכו ביחד עם האנשים העצובים וההעננים האפירו עם
האנשים האפורים. יחד עמדו וכאילו ראו ביחד הכל והבינו, בלי
לומר מילה. ואז פנתה אליו וחיבקה אותו בחום. ובתוך החמימות
הנפלאה הם בכו ביחד. "בתוך כל עצב יש את זעקת אלוהים", אמרה לו
במילים רכות, "וכל ריקנות היא צרחותיו של הלב לרוך והבנה". היא
הובילה אותו אל המיטה ושם שכבו מחובקים אחד בתוך השני כל
הלילה. הם לא הזדיינו. שניהם נתנו את לבם אחד לשני, רק ללילה
אחד. היא סיפרה לו על ילדותה בכפר באוקראינה ואיך בכל קיץ היו
קופצים אל הנחל ערומים ושוחים במים הקפואים. ובלשונה הראתה לו
את טעם הלחם הטרי שהיו לוקחים מהתנור. בבוקר נפרדו ומאז לא ראה
אותה  יותר. אהבה של לילה אחד, אהבה של עולם ומלואו. היא רצתה
אותו בכל מאודה אבל ידעה שהיא לא מוכנה לקחת אותו איתה למטה.
היא לא רצתה שהאיידס יכרסם גם בו. אחרי ששה חודשים נמצאה גופתה
המרוטשת על החוף. "כנראה שזה היה מקרה של למען יראו ויראו",
אמרה הרב פקד. "מהגיהנום הזה אפשר רק לצאת בארון מתים", אמרה
נציגת שדולת הנשים בכנסת.