פרק 1
למען האמת אי אפשר לספר את מה שאתם הולכים לשמוע בקלות, אי
אפשר לזלזל בזה כי זה נמצא בכל הגזע האנושי שקיים על פני
האדמות. ניתן רק לנסות להבין לקבל את זה כמובן מאיליו.
אני מדבר על המצמוץ.  
נשמע לכם נושא דפוק ובשלב זה אתם כבר אמורים לתהות על הרכישה
של הספר.
אוקי ......אני אמור כבר פה לתת לכם עניין בספר , מסיבה אחת
פשוטה :
הרבה אנשים לפני שהם קונים ספר מנסים להבין את כל הקסם שבו לפי
העמוד הראשון , ואני כמספר צריך להתחשב גם באנשים כאלה לכן אני
אספר לכם כבר עכשיו שהגיבור הורג את המפלצת בסוף.
סתאם......אין בספר הזה גיבורים וגם לא מפלצות.....
בעצם.....לכל אחד מאתנו יש את המפלצות שלו אז אני מאמין
שלאנשים מסוימים גם ספר הוא סוג של מפלצת.
הסיפור הוא מאד פשוט , כל אדם שממצמץ מאבד בעצם עשירית שניה
מהתמונה הויזואלית שהעין מקרינה למוח. נשמע דבילי.?
אוקיי, תחברו את כל עשיריות השניה ותבינו דבר אחד פשוט , שלי
לקח 24 שנים להבין.
אפשר לאבד הכל ולזכות בכל בעשירית שניה.
אני עדיין לא זכיתי אלא איבדתי....את כל הדברים החשובים
בחיים.
אני לא מדבר על כסף או על רכוש.......
אני גם לא מדבר על הגשמה של הגחמות האישיות שלי.......
בשביל לספר לכם על מה אני מדבר אני צריך שתהיו במעין שלוות נפש
..אי אפשר לקרוא את הספר הזה כאשר יש ענן שחור מעליכם.
זה לא ספר אופטימי..
ושוב הגיבור פה לא צועד לעבר השקיעה עם יגואר מפוארת.....
הוא גם לא נלחם ביוונים  ולא מחלץ שבויים.
הוא הגיבור הפנימי של כל אחד מאתנו. קשה למצוא אותו ..לפעמים
הוא לא עוזר  ותמיד הוא לא שומע. אבל....הוא תמיד מקשיב.
וזה אומר שצריך לדעת איך לדבר אליו כי אם לא
הוא..........ובכן את זה אתם תגלו בהמשך.
דרך אגב השם שלי הוא בונו .כן. זה נדוש וזה נישמע מוכר ואכן
אני שיניתי את שמי לבונו עקב הלהקה המופלאה.אני לא צריך לומר
לכם את שמה.
בזכותם יש לי מעיין חלום חיים שזה לעזוב את הכל , לטוס לאירלנד
ולחיות חיים פשוטים .
אני בן 24 מזל בתולה ונולדתי בשעות הדמדומים של הבוקר.
יש לי קעקוע גדול על הזרוע שעד היום אני לא יודע למה עשיתי
אותו...
אני אוהב לשתות רוסי לבן ופעם בחודש להדליק גוינט ולכבד את כל
החברים שנהרגו לי בלבנון בזיכרון דקדקני ופרטני על כל אחד שעלה
לשמיים בצעקות אימה ובשלל זיקוקי דינור.(או יותר נכון ממטעני
צד........) לא היתי צריך לחפש את הגיבור הפנימי שלי כל עוד הם
היו שם, והם היו............
ברגעים הכי קשים שהברכיים מפוצצות כי אתה סוחב על הגב 35 קילו
במשך 35 קילומטר בשביל לקבל סיכה ששווה 3.5 שקל בחנות המזכרות
של היחידה.
ובכן......כמו שהזכרתי זאת הם הלכו....קראו להם למשימה יותר
חשובה .......
אחד מהם עלה על שקית של במבה בבופור השקית הייתה מחוברת לחוט
ממעיד וכל מה שנשאר זה הרעש , הצעקות שלא נגמרות,והריח כן הריח
הכל כך לא אנושי של סוף.
עוד אחד באסון שידוע יותר בכינויו "אסון המסוקים" בשבילי האסון
היה כמו מלחמת עולם שלישית.
הכל נשבר..הכל התפרק....
היו עוד שלושה אבל אני לא רוצה לפרט ולהכניס אתכם
לדיכאון..........
לאט לאט אתה שומע יותר ויותר את פינק פלויד ולאונרד כהן ופחות
את אוספי הלהיטים של הקיץ.
אני חושב שיש לי את התמונה הכי מצמררת שיכולה להיות לבן אנוש
במהלך שירותו הצבאי
יש לי תמונה של........
זה היה חודשיים לפני האסון  , היינו בתרגיל עם החטיבה וכולם
היו שם....בנצי המאגיסט הבכיין, תומר הנצנצן שנסע לקורס צלפים
במתקן "אדם" איפה שכל המדריכות  ה"איכותיות" ויזואלית ,דוד
שתמיד התנדב לסחוב את המרגמה  ואפילו שרון המ"מ שקיבל פיק
בירכיים בהיתקלות והיינו צריכים לסחוב אותו משם. לקראת סוף
התרגיל היה שלב שבו היינו צריכים לכבוש שוב את החרמון כהדמיה.
וכך במהלך התדריך לעליה למסוק  , לפני שעלינו לאוויר תפסתי את
בן צרויה ופיזו לתמונה אחרונה....שלושתנו מחובקים עם אפודים
מלאים בתחמושת שנוצרה בידי בני אדם להרוג בני אדם אחרים....עם
נשקים גדולים ומפחידים שלמדנו לפרק אותם בשיניים בחושך
מוחלט....עם אבק בשיער  ובוץ בפנים......ומאחורינו חנה
מסוק.......המספר של המסוק הסתיים בספרות שקשה לי לומר אותם עד
היום  הזה .....
תמונה מאוד בומבסטית שתכננו לצפות בה במהלך הטיול בתאילנד.
וזהו....אמרתי לחבר לצלם אותנו והוא צילם.
.......תמונה יפה.......
אתם יודעים כמה זמן לוקח למצלמה לצלם תמונה? עשירית
שניה.......נשמע מוכר?
וכך כעבור שנה וחצי מאותו אסון שבו שדדו לי את החברים לאור
לילה......אני יושב בבית הבראה צבאי עקב פציעה בכתף ומסתכל על
תמונות ישנות שלי מהצבא.......ופתאום זה קפץ ....משום
מקום......זה פשוט קפץ....אני רואה את התמונה שסיפרתי לכם ואני
מבחין ברקע של התמונה במסוק....וקשה לי להאמין.......זה אותו
מסוק שהתפוצץ בשמיים עם האח התאום שלו ושלח את האחים שלי
למעלה.......המספרים היו זהים .......ואז זה החל לחלחל
בי......אני לא מצליח לפרש את  האזהרות ששולחים לי !
אבל מי שולח לי?  מי רוצה לעזור לי?  לאיזה צרה נכנסתי בכלל
שאני צריך עזרה?
דרך אגב .......בתמונה רק אני צולמתי ממצמץ.............
בדרך לא מובנת לא הפגנתי את הרגשות שלי לתמונה , לא רציתי
לבכות מולו, לא רציתי לומר לו שהלילות שלי הופכים להיות יותר
שחורים והימים שלי ליותר ויותר אפורים..
באופן כללי אני דיי רגשן ...זה לא אופייני לגיבור של הספר אבל
שוב.....הספר לא עוסק בגיבורים.
יש כל כך הרבה גיבורים בעולם ואני לא מדבר על גבורה בקרב אלא
על גיבורים בעל כורחם...
אנשים שעובדים שני עבודות בשביל לפרנס משפחה........
אנשים שתורמים מזמנם כדי לעזור לנכים.......
אנשים שמוכנים לסכן את הכל ולא בשביל להרוויח משהו
מזה.........
אנשים שנמצאים בבתי חולים לצד אהוביהם ומעודדים למרות הסוף
הרע.........
אלה בשבילי גיבורים.
כמובן שיש גיבורי תרבות כמו רמבו, הנדריקס, ואפילו המינגויי
אבל..........כבר יש להם הגדרה בהיכל הגיבורים והם לא גיבורים
אמיתיים.
הם בעצם מוצר לוואיי מסיבה אחת פשוטה......המדיה גרמה להם
להיות גיבורים!
בגלל שאיש חשוב אמר בראיון שהוא קורא את המינויי אז הוא בעצם
העצים את הערך של הסופר..
אם כל גיטריסט מצליח אומר שבילדות שלו תמיד הוא התחיל לנגן
בגלל הנדריקס אז.. שוב הוא בעצם מעצים ומעלה את הערך של
הנדריקס...
אתם מתחילים לקלוט את מה שאני מנסה לומר לכם?
בשביל לחשב את הסיכוי שלך להיכנס להיכל הגיבורים נשתמש בנוסחה
פשוטה:
קח את מספר הפעמים שאתה מוזכר במדיה( עיתון , טלוויזיה
.....)אם בכלל,הכפל את זה במספר הפעמים שאתה מפנטז להיכנס
להיכל הגיבורים,תחלק את הכל במספר שבע ( סתאם כי זה מביא מזל )
ושוב תכפיל את זה עם מספר הפעמים שדברתה לעצמך(כי רק אהבל
אמיתי יחשוב שיש לו סיכויי להיכנס להיכל הגיבורים).
אז.....איך ננתח את הנוסחה בדרך הפשוטה ביותר?
שימו לב למרכיב האחרון בנוסחה, "מספר הפעמים שדברתה עם עצמך"
ובכן לרוב מי שמדבר עם עצמו הוא כבר גיבור ,תחשבו על זה
....הוא יוצר לו את הגיבור שלו במחשבות ואז אין לו רצון בכלל
להיות בהיכל הגיבורים כי יש לו כבר גיבור פרטי מהדגם המשובח
ביותר של סוני..
לכן רוב הסיכוי שמי שירצה לחשב את הסיכוי שלו יהיה צריך להציב
בערך האחרון של הנוסחה את הספרה....אפס.....וכמו שאתם יודעים
מכיתה א כל מה שמכפילים באפס יהיה......נכון ....אני לא צריך
לנפץ לכם את האשליה, התוצאה הסופית היא אפס.
אפס סיכויים להיכנס להיכל הגיבורים.
לא נשמע כל כך אופטימי נכון? ובכן זהו בעצם ההתחלה של
הראל.......הוא היה הגיבור הפנימי שלי...לא דמיינתי אותו אף
פעם בדמיוני......פשוט הוא נוצר במהלך ההבנה שלי לנוסחת
הגיבורים כי אני בניגוד לרוב האנשים הצבתי את הספרה ...אחת
....בנוסחת היכל הגיבורים...ונראה לי שאני לא אהבל....
דיברתי לעצמי במהלך הביקור שלי אל החברים בבתי הקברות.
אני מספר והם מקשיבים...אני בוכה והם מנגבים לי את
הדמעות......אני מתמסטל והם נמצאים בהיי.

סיימתי את שירותי בצבא עם הדובדבן שבקצפת.....תביעה מול משרד
הביטחון עקב פציעה בכתף.
הגוף הכי מפחיד בעולם....פקידים ששותים כל היום תה ומסתכלים
עליך במובן של מספר לא יותר.
זה לא משנה להם שכאשר הם בילו בחתונה בנתניה אתה הייתה צריך
להעמיס גופות של חברים ליחידה על מסוקיי בלאק הוק עטופים בשקית
פלאסטי שחורה בתוך האימה שנקראת לבנון.
זה גם לא משנה להם שאתה כל הדרך חזרה לישראל הולך כמו זומבי  ,
עולה על מטענים , יושן בלילות קרים בתוך שיחים בגלל שמישהו
מהמודיעין אמר שצריכה לעבור חוליה של מחבלים ממש מולך ואתה
מחכה לבני זונות כבר שלושה ימים בתוך שיח. מחרבן לתוך שקית
ומשתין בבקבוק , ואז לחזור לישראל כאשר אתה אמור לא לאבד שם
כלום , אפילו לא את החרא שלך.
ובנוסף לכל אתה אמור לעמוד מולם ולהסביר מה הביא אותך למשרדם
הכל כך מיושן בקריה.
וכבר נמאס להסביר ואין כוח לדבר אתה רק חושב מתי זה נגמר ואיך
זה יסתיים.....

וכך לאחר השרות הצבאי פגשתי את הראל....
גיליתי שיש לו חכמת חיים כל כך גדולה שכבר פחדתי ממנו , הוא
יכל לחשוב על כל דבר בעולם, יכל לנהל שיחה ערנית עם מנהלי
חברות ובאותו זמן להתאים את עצמו למובטל בדימונה.
אז שאלתי אותו מה לעשות ....והוא לא ענה, בדרך כלל זה הסימן
הראשון לחוסר שפיות .
אצלי זה היה הפוך, פה בעצם הבנתי שאני יכול לנסות לעשות הכל כי
שום דבר לא ישנה את העובדה שהשמש תזרח מחר.... למרות שהיא לא
מחממת אותי.....
אז ניסיתי..........
ניסיתי לצחוק , ניסיתי בכל דרך אפשרית לצחוק , סרטים מצחיקים
דיכאו אותי , תמונות מיוחדות ומצחיקות מהאינטרנט גרמו לי במקום
לצחוק להסתכל על התמונה ולנסות להבין משמעויות שלא היו קיימות
,היתי רואה הופעות של מונטי פיטון וכמו שאתם יודעים הם תמיד
מצחיקים...הם לא הצחיקו אותי לשם שינוי... אפילו הלכתי לרופא
שינים ובימתי כאב שיניים בשביל לנשום קצת גז צחוק.....זה גרם
לי להירדם .......... שום דבר לא הצליח למתוח לי את שרירי הפה
לכיוון של סמיילי.
שום דבר לא עזר והראל לא ענה לי......אז עזבתי אותו לבינתים
וניסיתי לנהל חיים נורמאלים.

מצאתי עבודה בבית מלון במרכז הארץ בתור איש בטחון........
רק בישראל אפשר למצוא אנשי בטחון במקומות הומים אדם ללא נשק,
זה לשם שינויי הצחיק אותי..הריי אם יבוא מחבל מה אני כבר יכול
לעשות?
לכלוא אותו בחדר?
לבקש ממנו לפנות את המקום?
הרי לבן זונה יש אקדח או אפוד מלא בחומר נפץ.....מה כבר אני
יכול לעשות?
כלום.
הכל כיסויי תחת . איש הביטחון הוא בעצם הכבשה השחורה במקרי
פאניקה. הוא אמור בעצם לא לעשות כלום , רק להיראות כי כשאנשים
רואים סביבם מישהו עם עניבה ומכשיר קשר הם נרגעים.
התיירים גם כך מגיעים לארץ שלנו בלחץ , הם נוחתים בנמל התעופה
ובודקים להם אפילו את השיערות באוזניים, הם יוצאים מנמל התעופה
ורואים חיילים בטרמפידות ולא מבינים שזה הנוהל במדינה,סדר יום
צבאי,כל הזמן הם רואים חיילים סביבם כך שהם גם כך לא רגועים.
אז הרגעתי תיירים במשך שנה בבית מלון במרכז.
העבודה לא קשה , כסף סביר, זה מרשים בחורות למרות שלא ניסיתי
להרשים, והבונוס הגדול ביותר הוא בעצם העבודה בלילות.
לכולם זה נשמע דפוק לעבוד בלילה .....אני מצאתי שזה מעניין.
אתה פוגש את האנשים המוזרים ביותר בעולם, בפרוש כך. אתה רואי
אנשי משפחה שהאישה חושבת שהבעל בעבודה והוא בעצם מבזבז את הכסף
על ילדונת בת 19 שהמרצדס שלו עשתה עליה רושם , בחדר שעולה 300
דולר ללילה.
אתה רואה אנשים מטילים מסביב למלון ללא מטרה מוגדרת , אקטים
מיניים השפלות וקללות מחדרי חדרים .
אנשים עם בקשות מיוחדות שמתקשרים ב 4 בבוקר למרכזיה ומבקשים
שנקרין בערוץ הסרטים של המלון סרט פורנוגרפי....והתירוצים..או
התירוצים....איזה משפטי מחץ יש להם "אתה יכול לשים לי את נערות
שובבות 3 ? יש לי חבר מהחדר ממול שמבקש לראות" .
נו באמת........אני אמור להאמין לסיפור?
אז מקרינים להם את הסרט כי אם יש להם את הבושה לבקש סימן שהם
חרמנים רצח.
אני שם להם את הסרט ויוצא לעשות סיבוב מחוץ למלון עם סיגריה
ועניבה פרומה.
השעה היא 7 בבוקר, אני סוגר משמרת  , מעביר את השרביט לפראייר
של הבוקר חותם על דו"ח הלילה ( הפרוצדורה הכי דפוקה שנפגשתי בה
אפילו יותר מטופס טיולים בצבא ) ונוסע לדירה לנסות להירדם.
מיותר לומר לכם שאני לא נרדם...מתהפך במיטה ושם עוד דיסק
דכאוני של הקיור..
איך אפשר להסביר את זה שהוא (הסולן של הקיור  רוברט סמית) מורח
את עצמו באיפור כבד לפני כל הופעה נראה כמו ליצן וכשהוא שר
.....הוא גורם לך לבכות מעצב..לא מצחוק...אסור לבכות מצחוק, רק
מעצב.
באחד הלילות בעבודה עבדתי עם מומי...סטודנט לאומנות , חובב
מושבע של מוזיקה ומעשן גראס בכמויות שאני לא בטוח ששואב אבק
יכול לשאוב כמו שהוא שואב מהבאנג.
הוא היה מעשן חופשי במלון , לא שם זין , לא חושב על המחר , הוא
חיי רק את היום וכבר בפיגור של כמה ימים, אז דיברנו........
הוא שאל אותי אם יש דבר שהיתי רוצה לעשות שוב ובדיוק באותה
שניה מצמצתי ושוב זה הופיע מולי...התמונה...הפספוס ....
אמרתי לו שלא אין שום דבר שהיתי רוצה לעשות שוב , יש דברים שלא
היתי רוצה לעשות בכלל אבל...לעשות שוב? אפילו סקס עם אותה
בחורה לא רציתי לעשות שוב.
הוא חייך , לא יודע למה אבל היה לו חיוך שלא ראיתי אף פעם.חיוך
של תמימות , חיוך של איש שחיי בבועה ושל חוסר טעימה מוחלט של
כל הכאב שמסתובב סביבי כל היום.
שאלתי אותו אם יש משהו שהוא מצטער שהוא עשה והוא אמר לי שכאשר
הוא נסע להודו אבא שלו ניפטר והוא לא אמר לו שלום , מיד קיבלתי
פלאש בק על המשפחה שלי בצפון , כמה שהם טובים אליי וכמה שאני
מאמלל אותם עם הדיכאונות וחוסר המעש שלי בחיים.
החלטתי לחזור לצפון .
המהלך שגרם לי לחזור היה גם בזכות החברה שלי , יעל, היא הבינה
שאני לא מאושר..הייתה סובלת את ההתנהגות שלי למרות שלא היה
מגיע לה ולמרות שהיא יכלה לעשות כל מה שהיא רצתה , היא הייתה
שם בשבילי ולמעני כי היתי שם לא פחות בשבילה.
יש לנו אהבה גדולה , מסוג האהבות שלא מוצאים כל יום, תמיד
אמרתי לה שאם היא תהיה צריכה משהו אפילו אם זה הלב שלי היתי
נותן לה אותו.
הלב מסמן חיים , זרימה ,מכונה אנושית שדופקת לרוב כמו שעון
בריטלינג.
לפעמים יש פגמים ביצור.......
אני לא נהנתי מהלב שלי אז לא היה לי בעיה לתת לה אותו באותה
המידה שהיתי נותן לה גם את הרגליים שלי , רק דבר אחד לא היתי
מוכן לתת לה.....את הזיכרונות שלי....
כמה שהיא התעקשה יותר ויותר לקחת ממני את הזיכרונות שגרמו לי
לכאב לא יכלתי לתת לה אותם.
הם היו פרטיים ואישיים , זיכרונות שרק אני יכול להבין אותם ,
לנתח אותם , ולהחזיר אותם בחזרה למערה החשוכה שלי בתוך הלב.
היא כבר ידעה ששבוע לפני ושבוע אחרי יום הזיכרון , אין טעם
לדבר איתי......כי אני מנותק מהעולם...מתהלך בלילות
בדירה....משתכר...מתמסטל...מקלל.....היא ראתה אותי כל לילה
מחדש....איך אני מנסה לברוח לעולם שכולו רק טוב.........
גרנו בדירה דיי נוחה במרכז....הקפתי את עצמי בכל הנוחות שיכלה
להיות וזה עדיין לא גרם לי לאושר.
כנראה שטלוויזיה 41  אינץ עושה את זה לאנשים מסוימים....שלא
נדבר על ספות של נטוצי...או רמקולים שלJ.B.L
היא למדה משפטים והצליחה בזה לא רע , למען האמת אפילו יותר
מידי טוב וזה גרם לה להיות מספיק חזקה ומאושרת בשביל שנינו.
מיום ליום במרכז פגשתי אנשים שפלים וריקנים מתוכן, חיצונית הם
היו שיא השלמות , הבגדים הכי נוצצים , המכוניות עם יכולת
התאוצה המהירות ביותר , מסעדות מפוארות וחיי חברה שוקקים .
אבל, והדגש הוא האבל הם נראו מאוד מאושרים, לא חשבו על כלום
מלבד לארגן עוד מסיבה או לדפוק עוד בחורה ....
מיום ליום נושאי השיחה שלי הצטמצמו כי לא אהבתי לדבר הרבה,
ומה שעניין אותי לא עניין אותם , כך מצאתי את עצמי לאט לאט
מאבד קשר עם הסביבה המציאותית מלבד יעל והראל שעדיין לא ענה
לי.........
איך שיעל הייתה חוזרת מהלימודים היתי קורן , לא מאושר כי אמרתי
כבר לכם אני לא מרבה לצחוק וליהנות אלא מתחושת הביטחון שהיא
הייתה משרה עליי.
יהיה בסדר היא הייתה אומרת , נתגבר על הכל , אם עברתה את גולני
שום דבר לא יכול לשבור אותך היא נהגה לומר לי , אבל אני
בשלי.... מסתכל על הצד הריק של הבאנג ובורח לעולם שכולו רק
טוב.
ללא תלות בכלום , לא חייב תירוצים לאף אחד , ממצמץ כמה שאני
רוצה וממשיך לאבד לאט לאט את הלחם והחמאה של החיים .

במהלך השהות במרכז  אהבתי לצייר , ציורי שמן גדולים
ופסיכודאלים , לפעמים עם שלושה משמעויות , לפעמים אפילו בלי
תוכן , פשוט לקחת את המכחול ולברוח לעולם שכולו טוב.
עולם שאני שולט בו , עולם שאני קובע את רמת הצבע והשמחה שיקיפו
אותי..........
נראה לי שיהיה מיותר לציין שצבעי שמחה לא היו מבוקשים על הבד
של הציור , רק מספר צבעים בודדים כיכבו שם לרוב זה היה שחור
ואדום.
אתם מספיק נבונים להבין את המשמעות של הצבעים.......


וכך ביום בהיר אחד אני פוגש את מומי ברחוב סואן בדרכי לחנות
הצבעים , יעל הייתה בלימודים ,והוא שאל אותי אם בא לי להתנתק
מהמציאות לכמה שעות טובות.........
הסכמתי....גם כך לא היה לי מה לעשות וגם שיש לי מה לעשות אני
אף פעם לא עושה.
נסענו לדירה שלו......
"רוצה קפה ?"  ...הוא שאל
"בכיף אבל בלי סוכר שיהיה מר כמו יום כיפור.." ביקשתי , ואת
האמת הוא הכין לי את הקפה הכי מר שטעמתי, ממש.....במקום כפית
סוכר הוא שם לי בכוס כפית של מרור.........
הדלקתי את הכאמל בלי פילטר  שאני כל כך אוהב לעשן......ועם
הקפה ביחד הרגשתי שוב כאילו חזרתי מפעולה בלבנון.
שמתי את זפלין ברקע והוא גילגל גוינט שיכל להספיק לי
לשבוע.....
ושוב הוא שואל את אותה שאלה שהוא שאל אותי במהלך משמרת הלילה
"האם יש משהו שהייתה רוצה לעשות שוב".
משום מה החלטתי לענות לו בדרך שונה.....
בדרך צלולה.....
"כן..."
היתי רוצה לשלוט בחיי שוב........
להיות אדון לעצמי......
לא לבחון את הצללים של החדר בלילות.........
לנסוע בכביש ולא לבחור עם איזה רכב להתנגש....רק המחשבה על
המשפחה של הנוסע מולי מרתיעה אותי......
"מה הבעיה?" הוא ענה......"אפשר עדיין להציל אותך......."
"קח תעשן".....אז עישנתי ......אני אורח אצלו בדירה כך שלא
נעים לאכזב....ומשום מה ראיתי שהוא נהנה לדבר איתי...
תדמיין את עצמך נמצא במקום הכי בטוח בעולם הוא אמר , תתחיל
לדמיין את הדברים הכי קטנים במקום , מה המשמעות שלהם , מאיפה
הם הגיעו ולאן הם הולכים ...........
ואז משהו קרה , אני לא יודע בדיוק איך לתאר את זה על הכתב אבל
....אני אשתדל
עצמתי עיניים והתחלתי להתרכז , לא הרפתי , ניסיתי לפתח את
המקום אבל לא היתי צריך .........
שכבתי על המיטה שלי בבית הוריי.
הרחתי את המצעים המבוסמים.
פתחתי עיניים..........
אני רואה מולי את התמונות שציירתי בילדות.....ההורים היו כל כך
גאים שהם מסגרו אותם.....
ראיתי את הרמקולים הכל כך מפלצתיים שגרמו לי למריבות אין
סופיות עם השכנים.....
הבטתי בהשתוממות לעבר הדגל של אירלנד שהיה תליי על
התקרה....ביחד עם תמונות של U2......
יש לציין שהיה לי חדר דיי קטן......אולי החדר הכי מצחיק
שיש.....היו לי ארבע דלתות בתוך החדר......בעצם זה היה מעבר
שבו הייתה המיטה שלי ומסביבי התמונות........דרך ה"חדר" שלי
עברו בשביל להיכנס למקלחת , לעבור לחדר הכביסה , לצאת למרפסת ,
וכמובן הכניסה לחדר.
עקרונית חדר ללא פרטיות.....אי אפשר לעשות שם כלום ולא להחביא
שם דברים....כך שחוץ משינה לא היתי בו , אך הוא עדיין סימן לי
את המקום הכי בטוח בעולם.
הוא היה שלי.
התחלתי להתעמק בילדות שלי וכל פעם אמרו לי שאני מפספס
משהו....
עוד בגן פספסתי שנה והקפיצו אותי שנה כי היתי חכם ויצירתי
מידיי לדברי הגננת.
במהלך היסודי בכל יום הורים המשפט הראשון שהמורה הייתה אומרת
להורים איך שהם היו פותחים את הדלת של הכיתה היה "איזה פספוס
הילד הזה......למה הוא לא משקיע........."
ואז הגיע התיכון, חשבתי שבגיל 16 אני יכול להיות כוכב רוק
ולכבוש את העולם......ובכן...זה לא קרה ....לא כוכב רוק ולא
נעליים.....ועל לכבוש עולם?....המקסימום שלי היה לכבוש עוד שער
בכדורגל.

בגיל 17 וחצי נפגשתי עם הצבא באופן רשמי.........
"הנך מוזמן למבדקים לקורס טייס" אמר המכתב.........ולא היה
מאושר יותר מאבא שלי , הוא זרח , בכל מקום הוא הציג אותי בהלצה
כיורש העצר........"של מה ?" כולם שאלו.......והוא היה עונה
...."של המשכנתה........."
הוא איש דיי ידוע  , אבא שלי , עוזר לכולם......מסדר לכל אחד
את החיים......מוצא להם עבודות , נותן המלצות , ואני חושב
....אתם יודעים משהו?.........אני בטוח......הוא האבא הכי טוב
בעולם.
תמיד הוא הבין אותי ותמיד הוא היה לטובתי למרות שלא נתתי לא
הרבה רגעים טובים....הוא אף פעם לא אכזב אותי......אפילו את
הירח הוא כבר נתן לי , כך שמגיל 17 אני משתדל לא לבקש
הרבה......שישאיר לאחותי ולאחי הקטן...........
התחלתי להתאמן....ריצות ארוכות עם משקולות על הרגליים  ,
נרשמתי למכון כושר , והתחלתי להתעניין בפיסיקה לקראת המבחנים
.......
עברתי את כל המבחנים....והגעתי לגיבוש.......
ראיתי שם כל כך הרבה ילדים שמוכנים לאכול אותך חיי בשביל
הכנפיים , שזה הגעיל אותי והוציא לי את כל האמביציה....
לא התקבלתי.....ואין לי תירוצים מיוחדים למה......
לקחתי על עצמי את האשמה ........למרות שהוא לא אמר לי הרגשתי
שאכזבתי אותו.
התעוררתי מהנירוונה אצל מומי..........
"איך היה ?" הוא שאל........אמרתי לו שאני לא מאמין בבולשיט
שנקרא מדיטציות ובכוחות ריפויי לא מוכחות.......הוא
התעצבן...."אתה יודע שאנשים מקבלים כאבי גב בגיל 50 והם לא
מבינים למה , ורק שמשחזרים  איתם את המצב הם מגליים שהם
מדחיקים הכל....שומרים הכל בלב , עד שהכל מתפוצץ......עד שהלב
מת כבר לשחרר את הכאב.....אז הוא מוציא את העצביים על
הגב...."
לא חשבתי על זה כך.....אולי הוא צודק ואולי לא ..לא רציתי
להתווכח.....אבל זה תמיד הזכיר לי את המריבות עם בן צרויה  על
האבולוציה...מי בנה את הפרמידות...ולמה דתיים לא עושים צבא.
הנחתי את זה בצד ולא התייחסתי כרגע אל העצבנות של
מומי....."רוצה ללכת לשחק סנוקר ? "שאלתי...."לא "הוא ענה אני
מסטול מידי אין לי כוח להתרכז.
סנוקר היה משחק מאוד מכובד בשבילי , אהבתי את התרבות האנגלית
וסנוקר היה אחד מסממניו , הבעיה שבארץ בעקבות סרט מסוים הוא
קיבל קונוטציה שלילית והפך למשחק של........
שחקן אמיתי לא מתפעל מזה שהוא מכניס כדור , האתגר האמיתי היה
ה"יציאה" ....איפה הכדור הלבן עוצר לאחר המכה ואיך אתה מסדר לך
את המכה הבאה.
אסטרטגיה מבריקה שרק מעטים ידעו להשתמש בה , ידעתי להשתמש
באסטרטגיה הזו כך שאני לא מגזים בזה שאני אומר לכם שיכלתי
להתפרנס מהספורט הזה , אבל בארץ אחרת .
התחיל להיות מאוחר , חשבתי....כדאי שאני אחזור לדירה.....יעל
תמיד מאושרת לראות אותי כשהיא הייתה חוזרת , השתדלתי לעשות לה
טוב.
"מומי ......"תשמור על קשר" אמרתי.........
"אל תדאג ......אני אשמור......."הוא ענה...
"אוקי...אתה עובד השבוע לילות?" שאלתי.......
"כן יום שישי........"
"אוקי ...."נראה אותך כבר......
"ביי."
התנעתי את הרכב..שמתי את אכטונג בייבי של u2 ונסעתי
לדירה.....במהלך הנסיעה חשבתי שוב על הדרך שמומי הביא אותי
לחשוב בה......איך נזכרתי בבית הוריי , תחושת החמימות האין
סופית למרות שזה לפעמיים היה מעיק , איך תמיד אבא שלי לפני כל
יציאה היה שם לי בכיס הקטן של הליוויס 50 שקל מקופלים ותמיד
היה אומר לי "אל תיגע בזה... זה לא לוודקה , רק למונית או דלק
", זה עשה לי טוב, התחלתי לרעוד ואז בונו התחיל לשיר על סוף
העולם ואני בכיתי כמו ילד , מה זה ההרס העצמי שאתה מביא על
עצמך? שאלתי את עצמי......ולא היה לי תשובה.....רק גמגום אין
סופי והטעם הכל כך מלוח והכל כך מוכר של הדמעות.......כאילו
שיש לי בתוך העין גמדים שעובדים במקורות וכל היום הם שופכים
מים מחוץ לעין שלי.
יעל הגיעה שמחה מהמכללה , הכנתי לה כוס תה וישבנו אחד ליד
השני....בלי לדבר , יכלו לתקשר גם ללא עזרתם של המילים , ראינו
את הגשם וזה עשה לי טוב......
תמיד אהבתי חורף.....הכל אפור וסוער.........תחושה של
ניקיון.....הגשם מוציא  את כל הלכלוך מאנשים......כל כך קר להם
שהם ממעיטים לדבר...ורובם מדברים גם כך שטויות  וכמו שאתם כבר
מכירים אותי אני אוהב שקט .......כך שבחורף אני חוזר לאט לאט
לעצמי........
ברקע לו ריד שר על היום המושלם שלו ואני כבר שכחתי מתי היה לי
יום מושלם...........
בעצם להיות במחיצתה זה מושלם כך שאהבתי את הרגע.........
סימנו את התה והגשם רק התגבר..שאלתי אותה "איזה כיף היה אם
היינו בצפון עכשיו" הכל ירוק בחורף...ירוק של אירלנד......היא
חייכה.
"בא לך לטייל בגשם"? היא שאלה.........
ולא היה מאושר ממני , כמו ילד קטן שקופץ בשלוליות ........ אז
יצאנו לרקוד בגשם , ככול שהגשם היה יותר חזק כך החיוך שעל פניי
גדל .........אכן יום מושלם.






.
פרק 2
אני מתחיל להבין שזה לא אותו דבר.........
הימים הופכים להיות לי לקצרים והלילות מתארכים...אני יושב
במרפסת וכבר גיבשתי את הדעה לעזוב לצפון...אם כבר אני לא נירדם
אז לפחות שזה יהיה בסביבה שאני מכיר ואוהב ולא סביבה כל כך
עוינת.
אבל.......יש לי חוזה בדירה לעוד חצי שנה , איך אני יוצא
מהחוזה ? שאלתי את עצמי........
רגע........
למה יעל משלמת 25000 ש"ח לשנה במכללה?........היא לומדת משפטים
לא? בטוח היא תדע כבר איך להתחמק מהחוזה........
בעל הדירה היה איש דיי עצבני.....היה לו סטקיה והוא אהב ללכת
עם גופיות......תבינו את הרמז.....
אבל יעל.......היא לא פריירית ...פשוט.... היא אומרת מה שיש לה
ואני צריך אחר כך להסביר....
ביקשתי מהראל שילמד אותה איך לדבר עם כל אדם בגובה העיניים שלו
לפני שהיא נפגשת עם בעל הדירה..."אתה לא סומך עלי"? היא
שאלה......ואני התחלתי לגמגם...אה...ככן...אני סומך...את
יודעת....פשוט........."לא בא לי ללכת היום מכות" השבתי
לה......
למרות שאין לי בעיה ללכת מכות , וזה לא סוג של גבריות שאני
צריך להוכיח לעצמי......אבל......
אני זוכר שתמיד אהבתי את התחושה של לקבל אגרוף בפנים.....אפילו
יותר מלתת את המכה אהבתי לקבל אותה , יש לי צלקת סקסית וקטנה
מתחת לסנטר....וכל פעם שהחלפנו קו בלבנון היו מכות בנינו לבין
101 (גדוד של צנחנים) , פשוט לא רשמו על זה בעיתונים כי לא היו
הרוגים.....וכי לא רצו לפגוע במורל של החטיבה , משום שנוצר לנו
שם של חיות ובהחלט הצדקנו את הכינוי הזה....

הערה: שלא תבינו אותי לא נכון.......היה לנו הערכה לכל חייל כי
כולם תורמים , כל אחד והתרומה שלו....פשוט מהטירונות חינכו
אותנו לשני דברים שאולי לא יהיה לכם נעים לשמוע.....
כל מי שאין לו כומתה חומה אמור לשרת אותנו.......( חשיבה דיי
מפגרת כי כל חייל תורם....אם זה הגובניק בקריה שחותם לנו על
ציוד ותחמושת , ואם זו המדריכה לקליעה שמנסה ללמד אותנו איך
לכוון נכון ....למרות שכולנו היינו מקצועיים והעדפנו לכוון את
העיניים שלנו לחזה שלה)
הדבר השני היה בנוגע לקורס צניחה........בגלל שזה היה הסמל של
הצנחנים (הכנפיים) אף אחד לא ממש רצה ללכת ולצנוח.....וגם אם
הוא הלך הוא לא היה שם את הכנפיים כי הוא היה מקבל שטיפת מוח
באוהל של הותיקה.........

"אתם רוצים לעזוב את הדירה?......מה עם החוזה?" הוא שאל בנימה
בטוחה והיה דיי בטוח שיש לו חוזה כל כך טוב שאי אפשר להפר את
החוזה............
" היו פריצות לדירה?" שאלה יעל בביטחון רב עם סיגריה בזוית של
הפה........
אחד השכנים אמר לנו שזו דירה מקוללת וכבר פרצו לדירה הזו
פעמיים.....
הוא היה בהלם.... "מי סיפר לך את השטויות האלה ? תביאי לי את
מי שאמר לך.........."  הוא אמר......
"בשביל מה?" יעל שאלה......."בשביל שתאיים עליו?"
הוא התחיל להתעצבן........
"תקשיב"  היא אמרה לו.........."או שאתה מחליף לנו את הדלת של
הדירה ושם לנו סורגים , או שאנחנו עוזבים" .
אני מכין קפה ואני רואה מהצד איך הוא מתחיל להרגיש לא בנוח
והוא מחליף את הישיבה שלו כל שניה..........
"אני לומדת משפטים .....אתה לא יכול לאיים עליי בחוזה
שלך....לא ידעתה אותנו על הפריצות ולכן החוזה מבוטל....אנחנו
נעזוב עוד היום" היא אמרה.......
והוא לא האמין למה שהוא שמע.......הוא הבין עם מי יש לו עסק
ואפילו שאל אם נרצה להישאר עד סוף החודש בחינם...חייכתי...יש
פירות בלימודיי משפטיים...........
שמתי לב שכאשר הוא דיבר הוא לא הפסיק למצמץ...כמו מכונה
מטורפת......וכמו שכבר אני מנסה לטפטף לכם לראש .........
מצמוץ =פספוס
ואכן הוא פספס אותנו....דירים שקטים שמשלמים תמיד בזמן.....
לגביי שאר הדברים בחייו ניתן היה להבין לפי הבית , המכונית
והלבוש שלו..שהוא כל היום מפספס דברים שיכלו לעזור לו ואולי
להוריד את לחץ הדם הגבוהה שלו.....
הוא עזב עם פניים נפולות.....ילדים עשו לו בית ספר במשחק...הוא
נראה כל כך מבולבל....
נשארנו שנינו בדירה.....
הייתה שתיקה דיי רועמת.....
אוקי...קיבלנו מה שרצינו......מה עושים עם זה עכשיו.......?
חשבתי לעצמי......
"זהו.....עוזבים היום לצפון.....את מוכנה?" שאלתי
"אין דבר שיעשה אותי מאושרת מלראות אותך מחייך וראיתי אותך
מחייך היום......ברור שנעבור ועוד היום" היא השיבה
לי..........
מיותר לציין שהיה לנו סקס מדהים במהלך ההכנות לעזיבה......

צפון........
אין כמו הצפון.....
יש אנשים שאוהבים את המדבר...השממה ...צבעי החום שבדרום.....
יש אנשים שאוהבים את הרעש והחיים הצבעוניים במרכז......
יש אנשים עם לב של אבן..........
אבל בצפון.....יש הכל......פשוט הכל.....
נשמע כאילו אני איזה סוכן נסיעות אבל פשוט אהבתי את
זה......הכל שם פשוט.....
נכון שאין את האטרקציות התרבותיות של המרכז...ואי אפשר למצוא
כל דיסק בחנויות....אבל השקט....
אם רק היה שקט במרכז היתי נשאר שם ...אבל ..אין מקום מושלם .
עברנו לדירה במושב על יד צומת גולני.......הדירה הייתה שייכת
להורים של יעל והם עברו למושב דתי....לאבא שלה נדפק השכל
בצבא....זה היה במלחמת יום כיפור....במהלך הנסיעה בנגמש הנהג
ביקש ממנו שיחליף אותו...הוא החליף.....לאחר 5 דקות פגע בהם
טיל ישיר לנגמ"ש........כולם נהרגו חוץ ממנו......מאז הוא
מאמין באלוהים והוא לא מבין למה דווקא הוא נשאר
בחיים...........
כל הבית היה מוזנח ...קוריי עכביש בכל מקום......צבע
מתקלף.....והחלונות....הם היו גדולים ולא אטומים....אפילו פיל
יכל לעבור בין החלון לבין הקיר.......
בנוסף היה פינה קבועה שבה פעם בשבוע חיכיתי עם נעל ביד וקיבלתי
את העקרב התורני במזג פנים זועף.....משום מה תמיד ידענו שהוא
שם...והוא ידע שאנחנו יודעים....הוא פשוט חיכה למכה של
הנעל....כך הוא השלים עם הגורל שלו.......
החלטנו לשפץ את הדירה....בכלל המעבר אליה גרם לי רק לטוב.....
מצאתי כוחות שנעלמו לי במרכז......
פתאום אני לא עייף .....אני לא דוחה דברים למחר......
אומנם אני עדיין חיי את היום בלי צפייה
למחר..........אבל..........היה שינויי מרענן לקום לציוץ של
ציפורים ולא לרעש של אזור התעשייה הישן במרכז.......
המשכתי לעבוד בבית מלון בטבריה......המלון היה שייך לרשת
מלונות שעבדתי בהם במרכז והיה לי גם קרוב משפחה שהכניס אותי
לעבודה........ושוב המשכתי להרגיע תיירים כמו שאתם
מבינים......

משום מה לחייל קרבי יש יותר "ערך" בצפון מאשר במרכז.....אולי
בגלל שרוב הצבא הקרבי משרת בצפון והאזרחים מתחככים איתם
יותר.....ואולי זה בגלל שבמרכז , הערכים למדינה קצת השתנו....
כנראה שבצדק .
בדיוק כמו שהחיילים האיטלקים חזרו לאיטליה לאחר מלחמת העולם
הראשונה וראו איך הממשל בגד בהם שם...הייתה תחושה של בגידה גם
אצלנו.....
בכלל ...במרכז יותר פשוט למצוא עבודה בגלל ההיצע אבל.....הצפון
זה פלח שוק יותר קשה...
למרות שמיד אתם תשמעו דוגמה הפוכה........
לאחר השרות הלכתי לחפש עבודה במרכז.....אתם יודעים....אז ראיתי
מודעה בעיתון ונסעתי לראיון(לא התכוונתי שיצא לי חרוז.....).
העבודה באמת מכובדת ,משרדים בקומה גבוהה , משרד מפואר , חשבתי
לעצמי..........איך אני משווק את עצמי? הרי עדיין לא למדתי
כלום....איזה קבלות יש לי?..........
נכנסתי......
"שב" הוא אמר בקול דיי רגוע.....
"קבעתה פגישה?" הוא שאל.........
"לא"....עניתי...זה בקשר לעבודה.....פרסמתם שאתם מחפשים אנשים
עם רעיונות יצירתיים.......
ואני כל הזמן חושב על מה יש לי לדבר איתו? במה אני אעניין
אותו?..
"כן...אנחנו מחפשים........"הוא ענה לי.......
"יש לך כושר מנהיגות?" הוא שאל.........
אני לא רוצה להישמע שחצן אמרתי לו אבל נראה לי שיש לי ....
"היתי  בגולני......הובלתי אנשים לקרב...והמשכתי עם חלקם לבית
קברות"..
"מה עם פרטים....אתה שם לב לפרטים קטנים?" הוא שאל..........
"ובכן"...."איזה סיגריות אתה מעשן?" שאלתי....
"ווינסטון...אדום בקופסה קשה "..הוא ענה לי.......
"אוקי...תקלף את התווית הכחולה של המכס....מאחורי
הקופסה"......אמרתי לו.......
""מאחורי התווית יש מספר   , נכון?"  שאלתי.......
"כן" הוא ענה לי.....
"נכון שהמספר הוא....101.4989"
הוא היה בהלם..........
נראה לי שהרשמתי אותו......היתי חריף , ישיר, ידעתי מה אני
רוצה.....פשוט לכל שאלה שהייתה לו השבתי לו בתשובה יותר
מעניינת.......
במושגים של ספורט זה נקרה להשוות ולהוסיף 2.
הראתי לו את תיק העבודות שלי עם כל הציורים והוא דיי
התפעל.....
"איפה למדתה לצייר כך ?"הוא שאל........
..."ובכן....לא למדתי.....זה בא לי טבעי........"....
ואז הגיעה השאלה שבכלל לא ציפיתי לה........
שאלה שאין לה משמעות .........
שאלה שנועדה להכשיל או שפשוט רק אנשים עם ראיה כספית טהורה
יכולים לומר.........

"כמה ימי מילואים בשנה אתה עושה" הוא שאל.........

אני לא כל כך הבנתי למה הוא חותר וניסיתי להתחכם......
" נפצעתי בשרות ואני בהליכים עם משרד הביטחון.......עקרונית
אני אמור לעשות 30 יום בשנה כמו כל לוחם.....אבל.......כנראה
שאני לא אחזור להיות לוחם"
הוא התחיל לגמגם......"תראה......תבין....זה לא שיש לי משהו
נגד קרבי...אההה....ההפך הוא הנכון.......
פשוט.....אם אני מקבל אותך לעבודה אני צריך אותך 24 שעות ביממה
ו365 ימים בשנה.......תבין......אתה תקבל את המשכורת שלך במהלך
המילואים..... לעומת זאת.....אני מקבל מהמדינה מחיר
מצחיק.....למדינה לא איכפת מזה שהיא תזמין אותך למילואים שבוע
לפני שיווק חדש של קוקה קולה..........מצטער......
תבין...........מקווה שתבין......."
בדרך יותר עדינה הוא ניסה לומר לי שאני פראייר ושעדיף שלא היתי
עושה מילואים בכלל.....
הוא השאיר אותי בהלם.........לא היתי מוכן לשאלה הזו והיא שוב
גרמה לי לכעוס על כל העולם....
עזבתי את המשרדים המפוארים והלכתי בתחושה שהמדינה לא מכינה
מספיק את הקרקע לאחר שעוזבים את הצבא.......
כנראה שאם היתי משקר לו ואומר לו שאני לא עושה מילואים היתי
מתקבל לעבודה.........
אבל אני מעדיף לא לשקר........
אני לא מושלם אבל מעטים הם הפעמים ששיקרתי......בפגישות עם
ההורים ששאלו אם הבן שלהם סבל במהלך ההיתקלות או שהוא נהרג
מיד........לא יכולתי לומר להם שהוא צרח מכאבים...שהוא עדיין
היה חיי וראה איך הוא נשאר בלי הרגליים...שהמסוק התעכב בנחיתה
בגלל תנאי השטח......שהוא בוכה ואומר שקר לו וזה לא בגלל שיורד
גשם.........
לא רציתי להכאיב להם יותר ממה שכואב להם.............
עקרונית אין סיבה לשקר , אם אתה משקר אתה נופל........זה נשמע
בנאלי אבל אין כמו לחיות עם ההרגשה של אמת , של כנות , לא
להסתתר מאחורי מילים שבאמת אין להם משמעות לגביך.....ורק בגלל
שזה נשמע טוב לומר אותם.....
אני לא אמור להטיף לכם , אבל, אני כן רוצה להוביל אתכם
למשהו......
כאשר אתה משקר אתה בעצם בונה לך עולם דמיוני שלרוב הוא ימחק
בסוף השיחה עם האדם שדברתה.....מעטים הם האנשים שיכולים להתמיד
בשקר ולא ליפול......אז.....באמת שווה לקחת את הסיכון? משום
שאם יגלו את השקר רק אתה נפגע מזה.... אם זה באמינת, אם זה במה
שאתה אמור להקרין , והשאלה הגדולה היא אם ייקחו ברצינות את מה
שיש לך לומר..........לרוב לא
למה?
כי אתה שקרן.......
זה נדבק אליך וזה לא יעזוב אותך כל החיים.
אני בחרתי בדרך האמת בעקבות השיחה עם יוסי.......יוסי היה המ"פ
של המסייעת.......יצא לנו לשכב בכמה מארבים ביחד....אדם משכמו
ומעלה.....אחד שכולם רוצים להיות כמוהו ....ושהוא צועק בקרב
"אחריי" כולם רוצים להיות לפניו ולא לתת לו להיפגע........איש
גדול.......בוגר סיירת גולני.....דתי עם ראית עולם כל כך רחבה
שזה פשוט גורם לך להעריך את החינוך שהוא קיבל.........הוא הגיע
ליחידה באמצע טיול לדרום אמריקה........מעטים הם האנשים שהצבא
מתקשר אליהם בתום השרות הצבאי ומתחננים שיחזרו לשרת את
המדינה.......תבינו איזה אדם הוא היה.....
מעניין איפה הוא עכשיו......?
אני לעומת זאת נמצא בצפון............
בדירה שכולה הפוכה עקב שיפוצים.....במכונית קטנה שכל יומיים
במוסך.....ואני מתחיל לנשום את האוויר שכל כך היתי זקוק
לו.....אויר של בית...של שייכות.......של מטרה.
אז חיפשתי לי מטרה בחיים....
תמיד אומרים שאם מחפשים לא מוצאים , רק שמסיימים לחפש ושוכחים
מזה .........זה יגיע.......וזה נכון לכל דבר בחיים...אם זה
כסף מהיר...הצלחה....הערכה....לפעמים אלוהים נותן לך לשחק מהלך
נוסף בשח מט ואז יש קיצורי דרך......אבל לרוב זה לא
קורה.......
חיפשתי משהו שיעניין אותי....משהו שיגרום לי להיות טיפה
שמח...אפילו אם זה רק לשעה ביום....
רציתי ללכת וללמוד ציור באופן רשמי ....אבל קשה להצליח מאומנות
בארץ שלנו....חייבים להיות מציאותיים....חייבים לקרוא את
השוק....אי אפשר ללכת למכולת ולקנות מה שאתה רוצה כאשר מקור
הפרנסה שלך מגיע מציור.....במיוחד לא בארץ ועוד יותר לא בגיל
כל כך צעיר.....אז ויתרתי על הרעיון.....אהבתי גם את הזעם שהיו
לי בציורים ולא רציתי שמישהו ינסה לווסת לי את ההשראה או
שיוביל אותי בדרך שלא הייתה אני.........
בינתיים המשכתי לעבוד במלון.......כל שאר קציני הביטחון היו
מאושרים מזה שפטרתי אותם מלעבוד בלילות, עבדתי כל לילה.....
פספסתי הרבה רגעים אינטימים וקסומים עם החברה כי כל היום
מתהפך.......מתי שהיא יצאה ללימודים אני עדיין היתי
בעבודה.....שהיא חזרה אני הייתי ישן כי היה לי קשה להירדם
בבוקר.......בקיצור.....אני לא רוצה לשעמם אתכם עם המריבות
שלנו כי כל אחד מכם ניתקל בזה במהלך חייו .....ואני לא כותב
ספר לשיפור חיי האהבה......

היה לו שיער ארוך...זקן צרפתי....כל מי שרואה אותו לא יכול
לשכוח את תווי הפנים שלו.....לא תיארתי לעצמי שביום מין הימים
הוא יהיה החבר הכי קרוב שלי....אח שלא איבדתי בשום קרב וללא
מוכן לאבד בשום מחיר.....כבד ככל שיהיה........אדם שאני מוכן
ללכת בשבילו עד סוף העולם , להעמיס אותו על הגב ולקחת אותו
למקום מבטחים.....אפילו אם אני יחף בשדה קוצים.....בוא נרשום
למען הפרוטוקול שקראו לו גלעד.......בלי הפרוטוקול קוראים לו
גילי.......
הוא היה פקיד הלילה במהלך העבודה שלי........הוא הגיע חודשיים
לפניי......הוא גם שירת בגולני.....בגדוד 13 (כוסיות.......ורק
מביני העניין יבינו שהם היו לוחמים מעולים....הסיבה שקראו להם
כוסיות הייתה מסיבה אחת פשוטה......רק לגדוד 13 במהלך הטירונות
היו שירותים עם אסלה.......לא בול פגיעה.....אסלה.....אתם
יודעים איזה יתרון זה לחרבן על אסלה ......?).
הוא בדיוק חזר מטיול בהודו , ורצה להתחיל את החיים האמיתיים ,
אבל לא ידע איך בדיוק......זה מגיע בלי אזהרות
מוקדמות......אתה קם בבוקר ופתאום אתה נשוי עם משכנתא שההחזר
החודשי שלה לא נותן לך סיבה לקום בבוקר ולצאת לעבודה.....ואז
אתה מבין שהחיים התחילו......מין משבר זהות.....פשוט החיים
קובעים לך עובדה ואתה לא בדיוק יכול לשלוט בהם.......
אין טעם לנסות....תמיד אפשר ללכת נגד הרוח כמו ששלום תמיד שר
לי במערכת (הכוונה היא לשלום חנוך......אני לא יודע למה אני
קורא לו רק שלום...אפשר לחשוב שסימנו מסלול ביחד....).אבל
לפעמים הרוח לוקחת אותך למקומות מופלאים...
את השיחה הראשונה עם גילי אני לא אשכח לעולם......
המוזיקה במלון היתה די מעצבנת אז בלילות היתי מביא את המוזיקה
שלי.. לאונרד כהו שר איך הוא לוקח את מנהטן ואחר כך את
ברלין....
דיברנו על סמים....אם זה בריא להפוך את זה לחוקי בארץ שלנו או
לא.....שנינו הסכמנו בדבר אחד.....בגלל שזה לא חוקיי יותר
אנשים מנסים את זה.....זה כל כך נגיש...זה לא משנה איפה אתה גר
ומה העיסוק שלך בחיים.........כולם מעשנים.....אפילו אבא שלי
עישן פעם אחת ....סיפרתי לו......זה לא היה ביודעין...רוצים
לשמוע?......ובכן....אין לכם ברירה.....
נסענו עם דודים לבריכה.....אח של אבא שלי מעשן חופשי , אז הוא
הכין סיגריה אחת ותכנן לעשן אותה בבריכה.....השעה הייתה בערך
1400 ....הוא פותח את הקופסה עם כוונה ללכת אל הרכב ...לעשן,
ולחזור באווירה אחרת לבריכה......הוא פותח את הקופסה.....מחפש
ולא מאמין.....הוא בודק שוב ומחליט לשאול אותי אם ראיתי מישהו
לוקח מהקופסה שלו סיגריה......"לא..לא ראיתי אף אחד...למה?
נגמרו לך הסיגריות? " שאלתי בתמימות.......הוא התעצבן ופתח
בקבוק מים......."לא...לא משנה...." הוא אמר.....לאחר כמה דקות
אני רואה אותו מחייך ואני לא מבין למה......."מה כל כך מצחיק
אותך ? לפני שניה הייתה עצבני........" והוא לא הפסיק
לצחוק.........
"תסתכל" הוא אמר לי והצביע לכיוון הבריכה........הפנתי את מבטי
ולא האמנתי......הסתכלתי שוב בשביל להיות בטוח......זה היה אבא
שלי..... הוא לקח ממנו את הסיגריה והוא לא שם לב לסיגריה
המיוחדת.....הוא היה בתוך הבריכה....נשען לאחור....זרועותיו
החזיקו בדפנות הבריכה......והוא מחייך.....מחייך ומסטול.....לא
האמנתי למה שראיתי.....זה הצחיק אותי....הרי זה אבא שלי.....יש
לו שפם והוא נראה תמיד רציני......כמובן שהוא לא התכוון
להתמסטל , אבל זה היה מצחיק לראות אותו כך......מאז ,כל פעם
שהוא לוקח ממנו סיגריה הוא שואל אם היא סיגריה רגילה או מיוחדת
........
הייתה שיחה ממש עניינית.....שנינו עברנו בערך את אותן החוויות
והיה ממש קל לספר ולהקשיב....
שאלתי אותו מה עם לימודים....?.....הוא אמר שהוא עדיין לא
החליט...הוא היה במצב כמוני..ואני משער שבמצב שבו רובכם נמצאים
או שתימצאו בו.....

רגע........אני מפרט יותר מידי.........עוד לא סיפרתי לכם על
מה שהוביל אותי לרשום את מה שאני רושם...................
בואו נתחיל מההתחלה.........ההתחלה שלכם זה הסוף שלי..



פרק 3

נכון להיום אני סטודנט למחשביים....לומד איך מחשבים ספרות
בשיטה האוקטלית..הבינארית והבנאלית..
מנסה לתכנת גולם...קופסת מתכת שמבינה רק אפסים ואחדים...ואם
אתה יודע לבנות מערכים ומצביעים אתה מלך...כן מלך....
מלך ליום אחד , טיפש לתקופת חיים.
שכנעתי גם את גילי ללמוד איתי....נכון שהוא יותר בכיוון של
רוחניות....אבל כל כך הרבה שכל וחוכמה יש לו שזה יהיה בזבוז
בשבילו אם הוא יבזבז את המוח שלו על מסאזים, טיפולים בנרות
וקטורת.
וכך למדנו ועבדנו...
הוא השכיר דירה בישוב על ידי , מקום שקט ומטופח.....מן סמל
לאנשי מעמד הביניים "שהצליחו" בחיים , מקום שהזכיר שכונה
אמריקאית טיפוסית......בתי קרקע עם גינה פרטית ושני
מכוניות.....שאפילו בעלי הרכב לא ידעו איפה המפתחות של הרכב
השני ...העיקר שיהיה עוד רכב...לכולם יש....
בבוקר נסענו ללימודים , גינס משופשף וחולצה
לבנה....תמיד....כמו תאומים סיאמים...אפילו שאלו אותנו אם
אנחנו מתאמים בגדים בבוקר , לפני שאנחנו נוסעים ....עם תיק
שהכיל את אותו קלסר מיום ראשון ועד יום חמישי...ובכל זאת ללא
השקעה מיוחדת הצלחנו מעבר לנדרש....
ובערב....או איך חיכינו שכבר יגיע הערב....
לרוב הוא היה מגיע אליי..ואיך שהוא היה מתניע את הרכב לכיוון
שלי הוא כבר היה מתקשר....
"אח שלי..." הוא תמיד היה אומר בהתרגשות.....
"אני עוד 2 דקות אצלך.....תכין את מה שצריך להכין" הוא אמר
והוא לא התכוון לשיעורים...
עד שהוא היה מגיע כבר אני הספקתי לגלגל כמה גוינטים....להוציא
את הבירה מהמקרר...ולשים את הפסקול של "רוצחים מלידה"
במערכת.....
כל כך אהבנו את הסרט........דיברנו הרבה על סרטים במהלך משמרות
הלילה....אז יום אחד שאלתי אותו אם הוא ראה את  "רוצחים מלידה"
של אוליבר סטון....
"לא...לא ראיתי " הוא אמר.........
"גילי...אני צריך ללמד אותך הכל....?"שאלתי.......
"היום...אחרי משמרת הלילה אתה בא אלי לראות אותו....יעל נוסעת
למכללה ויש מקרר מלא באלכוהול"....
הוא צחק....."זה עד כדי כך סרט טוב שאתה מעדיף לא לישון?" הוא
שאל.........
"כן ....זה סרט משובח..ואתה גם כך יודע שאני לא מצליח להירדם
בבוקר....אין תירוצים.....היום בשעה 7 וחצי בבוקר...מתחילה
ההקרנה.....עדיף לך להיות אצלי...כי אם לא אני לא אתן לך
לישון...אני אתקשר לדירה שלך כל שעה עגולה...אני אעשה לך
טירונות חוזרת......."
מיותר לציין שהוא התייצב אצלי בדירה כבר ב 7:20......

וכך יום רדף יום.....
שיחות יותר ויותר עמוקות.....
שאלות שנזרקו לאוויר...שהיו כל כך מורכבות שפחדנו לענות
עליהם......
אוירה אפלה....
הוא עזר לי לשפץ את הדירה....הוא עבד במרכז בקירות גבס כך
ש....הוא ידע מה הוא עושה...בניגוד אלי שתפקידי היה להכין קפה
ולהחזיק לו את המברגה..........
הוא נתן את הנשמה שלו לדירה ......הוא עבד כאילו זו הייתה
הדירה שלו........
במשך 3 ימים רצופים מהבוקר עד הלילה....
היינו מסיימים את העבודה בבוקר.....נוסעים לדירה וממשיכים לשפץ
עד הלילה...ואז , שוב ישר למשמרת לילה....כך במשך שלושה
ימים.........
גילי תודה.......
נכון שכבר אמרתי לך את זה אבל........שוב......תודה.

הוא תמיד שאל אותי במרפסת שלו בדירה..."בונו....מה אנחנו עושים
פה? בוא נפסיק את הלימודים... ניסע לאוסטרליה.....נראה עולם
...נעשה חיים....."
"גילי ......מה יהיה אתך.....? מה סיכמנו?....אנחנו כבר קבענו
שאנחנו הולכים ללמוד....לשדוד את התואר הזה ללא למידה
מיוחדת....לא מפסיקים באמצע...גם כשקשה.....מוכר  לך המשפט
הזה?" היתי מחזיר לו.....
"אין ברירה....טיילת...נהנת...עכשיו צריך ללמוד.....אני מבטיח
לך שנסיים את החרא הזה אני אקנה לנו כרטיס טיסה לכמה
חודשים...."
והוא ידע בתוכו שאני צודק...הוא ידע שאין ברירה , שיש דברים
שחייבים לעשות אותם כי אם לא הם חוזרים כמו בומרנג.
בכלל...היום עם המדינה שלנו חייבים תעודות....כבר לא מספיק 12
שנות לימוד ושרות קרבי.....
אין מנוס ונכון שזה לא היה בדיוק המקצוע האהוב של שנינו ...אבל
בשביל להבטיח גב כלכלי בגיל 35 ואז להתפנות לדברים שבאמת
אוהבים חייבים לקרוא את השוק...והשוק אומר מחשבים..היי טק...
בכלל.....היה משפט קבוע שההורים שלי תמיד היו צורבים לי לתוך
המוח בארוחת יום שישי......
"עדיף לקרוע את התחת עד גיל 30 ואז ליהנות מהחיים , מאשר
ליהנות עד גיל 30 ואז לקרוע את התחת כל החיים"....
משפט חכם...למרות שהיתי תמיד מחזיר להם ואומר שתאילנד או
אוסטרליה נראים אחרת בגיל 30 מאשר אחרי הצבא......אבל... מאז
שהחברים שלי הלכו לטייל בגן עדן גם כך אין לי ממש חשק לראות
עולם..........
גילי לא ידע על הראל....לא רציתי לספר לו.....לא רציתי להפחיד
אותו......
בכלל ...מיום ליום הצורך שלי לדבר עם הראל גבר.....גילי שאל
שאלות כל כך נכונות חכמות ולא ידעתי איך לענות לו....שנינו
היינו במין משבר זהות.....גדלנו על זיכרונות של ההורים....
על סיפורי הגבורה במלחמות של הדודים........
אזעקת המלחמה היחידה ששמענו היתה במלחמת המפרץ ואף אחד לא ממש
פחד ושם מסכה.....כולם רצו לגגות בשביל לראות את המשחק של
החתול והעכבר בין הסקאד עם השפם לבין הפטריוט עם הבלורית ,
בשמי מדינת ישראל.....
בנוסף תמיד הייתה תחושה באוויר של שעמום...שהדבר הכי מפתיע
במדינה זה כשמכבי מפסידה בכדורסל......או שעוד חיל גולני
נהרג...........
אז איך לספר לו???????
הוא יחשוב שאני משוגע...הוא לא יאמין לי....
לבונו הכל כך מציאותי יש חבר דמיוני????  ......זה לא נשמע
טוב.
גילי תמיד נתן לי תחושה שאני יכול לספר לו הכל....שלא משנה מה
אני אספר הוא יאמין לי...שנינו כבר גיבשנו דעה אחד על השני
ושנינו ידענו טוב מאוד שיש לנו עוד כברת דרך ארוכה לעבור
ביחד.....
מן מסע שהתחיל בערך לפני שנתיים בלי עצירות בדרך....והוא אמור
להסתיים בערך בעוד 50 שנה......מתי שלא נוכל לשלוט יותר בגוף
שלנו ובמקום להתבזות בבית אבות , ניתן לעצמנו להריח בפעם
האחרונה את הריח הכל כך ממכר של אבק השריפה.......
אז לא סיפרתי לו.....לפחות לא בשלב זה.....
בכלל....צריך אוירה ממש ממש מיוחדת בשביל לספר על  הראל......
בעצם..... יום אחד קרה משהו ממש מיוחד..........
היינו בים....אני וגילי.....ורציתי לספר לו על נוסחת הגיבורים
שלי..........
היינו מסטולים .....עישנו 2 גוינטים ענקיים בתוך המים......
מסביבנו היה רק הכחול של הים.........
שקט........ממש שקט............
אין ריח של מנגלים...............אין צעקות של
ילדים............
דממה..........
דממה שהזכירה לי את הנפש שלי בימי הזיכרון...............
התחלתי לרעוד ולא נראה לי שזה היה הכוונה..............
בנוסף הכאב שלי בכתפיים שהיה פתאומי וחד.....ממש הציק
לי.........
"גילי........אני יכול לספר לך למשהו.......?"
"בטח......מה קרה אחוני?"
"בא לי למות.......פשוטו כמשמעו גלי.....בא לי
למות.........!"
"בונו......הכל בסדר?" הוא שאל...........
התחלתי לגמגם ............
"לא.....לא הכל בסדר.........."עניתי לו........
"אתה כועס עלי???....".הוא שאל בפליאה........
"נראה לך....."עניתי לו בהפתעה...........
אתה האחרון שאני אכעס עליו............
"לא משנה מה יהיה בנינו .....בחיים אני לא אכעס
עליך.........גילי....אין שום דבר בעולם שתעשה ואני אכעס
עליך.......באמת......"  אמרתי לו.....ולא האמנתי כמה כנה היתי
עם עצמי............
"סבבה.........אז מה הבעיה?......ההורים........הם שוב פעם
רבים בניהם?......"הוא שאל בהתעניינות.
"לא.....כבר התרגלתי למריבות בניהם.........נראה לי שאפילו הם
התרגלו אליהם........זה מה שמסוכן בזה......"
"הראל........מה מפריע לך?.....אתה יכול לספר לי הכל......"
"הראל"......הוא קרא לי הראל............
לא בונו.......
"הראל".......
מהיכן הוא מכיר אותו..........לא עשיתי אף פעם היכרות בינהם
......חשבתי..................
"גילו.......?" שאלתי בהשתוממות.........
"מה?" הוא ענה...........
"מה לך ולהראל?.......מאיפה אתה מכיר אותו?.............
הוא הביט בי בפליאה...............
"על מה אתה מדבר?" הוא שאל.......
הוא נראה דיי מופתע...ממש בהלם.........
"למה אתה רוצה למות?"........הוא המשיך....תוך כדי התעלמות
מוחלטת בין השאלה ששאלתי אותו בקשר להראל..........
אולי כדאי להתעלם מזה........חשבתי לעצמי.............
זה בטח הסמים והאלכוהול.........והשמש........השמש שכל כך
שורפת את כולם ורק עלי היא עושה צל.........
"למה אני רוצה למות.........?........" שאלתי.............
"כן....תשיב לי בכנות" הוא אמר........
"אני לא כנה אתך מספיק גילי?........אתה יודע מתי אני קם בבוקר
ומתי אני הולך לישון.........
אתה יודע איזה מוזיקה אני אוהב.......וגם את התנוחה העדיפה עלי
בסקס........
נראה לך שאני לא כנה אתך? .........."     עניתי לו......
"לא.....אבל........אתה מתעלם מהנושא............למה אתה רוצה
למות?" הוא לחץ.......
"אני רוצה למות כי...........כי הנה אני כבר חצי שנה
בצפון.........עובד .......לומד........מנסה להפיק עניין בחיים
האלה.........ואני לא מצליח........לא כיף לי לקום
בבוקר...........
הסיבה היחידה שאני הולך ללימודים היא בגללך ובגלל
מאיה..........(בחורה מקסימה........פרטים בהמשך)."
אני עובד כמו חמור והזמן בעבודה לא זז לי..............
ובעצם אני חיי בשביל יעל.........
רק בשביל יעל............."
אני כל כך אוהב אותה .....לעזאזל............
"מה היא מוצאת בי?"...............
"שתזרוק אותי לרוחות הצפון..............."
"שתיתן לי את גזר הדין.........."
"שתשלח אותי לבקר את החברים שלי כבר!!!!!!!!!!!"
"אני כל כך אוהב אותה........גילי.......אני אוהב
אותה.........אני מפחד לאבד אותה........."
השבתי לו........בכיתי המון........וכשסיימתי
לבכות........בכיתי עוד יותר חזק...........עד שכל הגמדים
שבתוך העין שלי התעייפו ולא החזיקו יותר מעמד
בעומס..............
תבינו משהו...........
אני כל כך אהבתי את יעל ....היא הייתה כל הזמן במחשבות
שלי.......תמיד כיוונה אותי.......
כמו שאתם רואים את הסמל של הערוץ השני בטלוויזיה........מצד
שמאל למעלה...........
כך אני ראיתי את יעל........
לאן שלא כיונתי את עיניי.............היא הייתה שם...........
מנסה  לגרום לי רק לטוב.......עם חיוך שנמצא אצלי בראש רשימת
הזיכרונות הטובים שלי...........
והרשימה שם ממש ממש קטנה.......אפילו יותר מידי
קטנה...............
"גילי.....תבין"...עניתי לו...........
"אני מפחד.......היא נוסעת 3 פעמים בשבוע למרכז
ללימודים.........הכבישים הם המלחמה האמיתית היום..........אני
לא רוצה לחשוב בכלל על זה........לדעת שהיא עברה לצפון
בגללי....והיא מסכנת בעצם את החיים שלה בגללי , נוסעת בכבישי
הקטל........
אני עם המוות שלי כבר השלמתי........"אמרתי לו....
"אבל אני לא אוכל להשלים עם זה שיקרה לה משהו בגללי........."
"זה כל כך מפחיד אותי .....גילי....מה כבר אני יכול
לומר.........אני יודע שהכל זה שאלה של מזל.........אבל זו
בדיוק הבעיה........אני חושב שאת המזל שלי כבר
בזבזתי........."
"אתה לא יכול לעשות את זה לעצמך......"הוא ענה לי
"זה לא בסדר מה שאתה אומר פה.........אל תשתגע לי.......אתה
שומע ?........
תרפה........תן לכאב שלך לצאת ממך.............
תשחרר את הזיכרונות............הם לא מועילים לך............
הם גורמות לך להיות אדם ללא צל.......
אדם שהולך שפוף ברחוב......
במקום שתלך עם גב זקוף ותסתכל לכולם בעיניים מלמעלה........אתה
בוחר את הדרך
למטה........למה?........
"לא יקרה כלום ליעל......תפסיק לדאוג..........."
"תדמיין אותה עכשיו"....הוא אמר לי
"נכון שהיא מולך עכשיו.......?   רק אתה והיא........תביט בה
רגע............שים לב אליה.....
היא מהשורדות.......היא חזקה...........תראה איך היא
מחייכת.......אין לך מה לדאוג.........
יעל יודעת לאן היא הולכת והיא יודעת כל יום לחזור ולישון אתך
במיטה..........
אני מבטיח לך שזה לא ישתנה..............
תירגע........."
אבל לא היתי רגוע............ממש לא רגוע...........
הדלקתי לי עוד גוינט........עם בירה.........אמרתי לעצמי שאם
כבר לדפוק את הראש אז....לדפוק אותו............הוא גם כך
דפוק.........
אומנם הוא מביא לי ציונים טובים בלימודים.....ותמיד הוא מוציא
אותי מצרות.........הוא גם זוכר את כל הריחות של הבשמים של
יעל...........ובטוח שהוא מפענח לי את כל הצלילים..........
אבל..........
הוא לא ידע להוציא אותי מהדיכאון ששריתי בו...........
משום מה הוא אפילו לא ניסה.........
סימנו את הבירה............עישנו סיגריה מול
השקיעה................
אני והוא...........
"מה גילי......?......נזוז?"
"כן........מתחיל להיות חשוך.............
"חשוך וקר , ....אלה שני המצבים שאני נמצא בהם כבר שלוש
שנים.......".......עניתי בלחש......
נסענו אלי לדירה........
הוא הוציא ג'ק דניאלס מהמקרר.....וראינו את המכוניות שעוברות
דרך המרפסת.......
"אנשים חופשיים......נוסעים לכל כיוון.............
כל רכב עם נהג.....לכל נהג יש סיפור חיים....לכל סיפור חיים יש
סוף ידוע מראש...
מדהים לחשוב שלכל אחד מאתנו יש הנאות משל עצמו..........
מחשבות........מטרות
בחיים...........ילדים.....עבודה..........בוס
ממורמר............."
"לאן אנחנו נוסעים ומאיפה אנחנו מגיעים.......?"
תחשבו על כל זה.........
תנסו לדמיין לאן נוסע האיש שמולכם???
אולי לביקור בבית חולים???......אולי לעבודה???.........אולי
למאהבת???........
אולי למשפחה???......אולי לקבורה?.....
אם הנהג יגיע יותר מהר לביתו......אולי הוא יראה דברים שהוא לא
אמור לראות..........?
אולי הוא יסע כל כך מהר שהוא לא ישים לב לפרט מאוד קטן אבל
חשוב עבורו..........?פרסומת לעבודה אחרת???.......חופשה
למרגוע שתציל אותו מניתוח מעקפים????......
אנשים כל הזמן מרוכזים..........
הם כל כך מרוכזים עד שהם כבר מגיעים למטרה , הם שכחו למה הם
רצו אותה........
שאיפת החיים של כל בן אנוש משתנה מיום ליום........
אם תמיד חשבתה שתהיי כבאי.........אתה פתאום נמשך לאש.....
אם אתה לומד משפטים......אתה בעצם מונע ממך את הפוטנציאל הטמון
בך בתור פושע..............
כאשר תרצה להיות אמן...........כנראה שתצטרך להתרגל להיות
שמן.......כי אף פעם אתה לא שבע.....
כל הדרך חשיבה שלך משתנה בהתאם לסביבה שלך...........



המשך יבוא..............