הוא מדבר עם מבטא,
צוחק בלי חיוך,
מכיר אלפי אנשים
כמו זונה בתל ברוך.

אוכל חטיפים עתירי שומנים,
מנגב את התחת במגבונים לחים.
אומר שבקרוב הוא מבקר,
אנחנו כבר בחופש אחר.

ארה"ב מחלחלת לו לתוך הורידים
בזמן שבתוכניות אירוח את המוח שוטפים.

חדר עם נוף לרחוב סואן
מחליף את החצר של הקן.
הוא שומר קבלות,
מחשב לבד מיסים,
בדיוק מה האמריקאים עושים.

הוא שכח את עצמו בתוך מזוודה
שמלווה אותו כבר יותר משנה,
מכוסה באבק, נעולה היטב,
בתוך מרתף של יצור ממש רעב,
בתוך הלב.

הוא רוצה לחזור,
למלא את החור,
להזכיר ששכחו אותו מאחור.

לא מחזיר טלפונים,
לא שולח מכתב,
האימייל האחרון שכתב
היה לפני שנה,
לא שלח גם תמונה,
הוא הניח שאין לזה חשיבות יתרה.

אני אהיה זו שתודיע לו
שזהו, זה נגמר
ההכנות סגורות ומחר הוא נקבר.

שלום.