עדי לוז / תאור אופן |
בשמלה שקופה עלייך
את הימים אני עוברת בשחור
צלילים מעפעפים מעלי ואת סותמת את אוזנייך
את מדממת אל תוך ים של הגיון
מגיעה לי לברכיים
מציאות טפשית בתוך ארון
ורק אתה מעביר יד לבנה מהצד הראשון לצד האחר
של הפסנתר שלי.
את עושה אותי חולה הכוס שלך מהולה ברעל
ואת משקה אותי.
אני חולנית,דכאונית עגומה
את אפורה כחושה וחיוורת
בנים עוטפים אותי בחומה
אך מפני התנגשות חזיתית איתך
אני לא מוגנת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|