כמה אנרגיות צריך בשביל לחיות כאן, בעולם הזה, בעיר הזו, ובבית
הזה.
כמה אנשים קמים כל יום, יוצאים מהבית, זורמים ומתגלגלים
ברחובות הסואנים, דרך הפתחים, מעל המדרכות, במעלה ובמורד
הגבעות, מעל הגגות ובין המסילות.
כמה אהבה שוררת במקום הזה, פגישות, היכרויות, חתונות, סיפורים
פנטסטים על תשוקה נצחית ואהבה על-אנושית.
כמה שנאה קיימת כאן, בראשנו בלבנו, בדמנו בגופנו.
ביכורי אהבה אנשים מביאים לעולם, בתום הימים נודמים הם.
הקצב מטורף, האנרגיות פולטות עשן ללא הפסק, אבל מה נשאר
לבסוף?


לוח אבן מעל תלולית עפר נינוחה.



דווקא לא כ"כ רע.