את
שהקמת ביצורים,
אבן לאבן על רגש.
את שכלאת יצרים,
עמוק בכלא הנפש.
את
שעטפת חייך בשתיקה,
שפל על גאות.
את שהיית דממה דקה,
לקול תחינות הגוף.
את
שנמלאת כיסופים,
והכנעת סערות ליבך.
את שידעת נדודים,
על כנפי דמיונך.
את
שביקשת שלווה,
במה שלך ניתן.
את שהנסת אהבה,
במנהרות הזמן.
את
שהיית אבן סלע,
שחם צור וחלמיש.
הפלת את חומותייך,
למול זה האיש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.