לשבת לחכות ככה יכול לשגע אותי.
בעצם, כל אחד. כל אחד היה משתגע מההמתנה למה שיבוא פתאום, אולי
אפילו בהיסח-דעת, ויטלטל לו את החיים.
אני תמיד אמרתי לכולם שאני לא אחד שלוקח סיכונים. אני יושב,
במקום הבטוח שלי, ומסתכל על החיים של כולם. מנתח אותם.
ככה אני אף פעם לא אכשל, לא?
תמיד אומרים "שמטעויות לומדים". מה פתאום, למה לי להסתכן,
בעצם?
עדיף לראות את האנשים הצבעונים האלה, הממש מגוחכים, נופלים.
אני חי את החיים שלי, הבטוחים, הסטרילים. טוב לי, אתם שומעים?
התעייפתי אמנם, הישיבה מעייפת מאוד, אבל הריצה עוד יותר.
ובכלל, הקצב הזה, הוא איטי מדי בשבילי.
הריצה שלכם - יותר איטית מההמתנה שלי.

אני צריך אתכם כדי לדעת- איך לא להיות כשאני אהיה גדול.

חבל, שאני כבר לא כאן. עוד מעט, עוד מעט, רק תחכו לי, אני כמעט
מגיע...