אחד הדברים הכי יפים בטבע ששמתי לב אליהם, הוא הקלות שבה דברים
מתפזרים על שטח מסוים, והקושי הגדול הרבה יותר של האיסוף שלהם
חזרה, תשומת הלב הרבה שצריך להקדיש לכל אחד מן הפרטים שהתפזרו
כדי להחזיר אותם למצב המקורי.
למשל, אתה מפיל כוס זכוכית, או... שקית מלאה בגולות - הגולות
או חתיכות הזכוכית יתפזרו כמו כלום על השטיח או הפרקט או מה
שזה לא יהיה באופן אקראי לגמרי, אבל אחרי זה, נדרש המון זמן
ללקט אותם חתיכה חתיכה או גולה גולה, להקדיש לכל חלק מהשלם
תשומת לב מיוחדת.
או דוגמה טובה יותר -
אתה נמצא במושב האחורי של אוטו בנסיעה באיזור הררי, וברגע של
בחילה אתה מקיא את כל הארוחה האחרונה שלך על המושב שלפניך, וגם
קצת על הברזלים ועל הריפוד שעל הרצפה ואולי גם על הדלת, בבת
אחת, בלי לחשוב איפה בדיוק תקיא ואיפה יהיה לך מסובך יותר
לנקות,
אבל כשתנקה את האוטו בוודאי תעבור לך בראש המחשבה: "אם לא
הייתי מלכלך את החלק שבו הכיסא מתחבר לרצפה, או החיבור שבין
הדלת לדפנות של האוטו, לא הייתי צריך לקפל את הנייר ולדחוף
אותו לרווח ולנקות את כל האזורים המטונפים האלה, שבחיים לא יצא
לי בכלל לחשוב עליהם."
כל היופי זה הדברים הקטנים האלה - המחשבה שאתה מקדיש לדברים
הקטנים שתמיד היו שם אבל אף פעם לא יצא לך להקדיש להם מחשבה.