[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כבר לא קורא את מזל תאומים בהורוסקופ של עיתון הבוקר
ולא קורא בכלל בעצם
הלב, הקיבה, הכל על הפנים, אבד פתאום הקסם
האוכל תפל כמו המילים שלא יוצאות לי מהראש ואני לא יכול לישון
בלילה
חושבת לשמר את ליבי ליד החמוצים, זה יישתלם לה, זה כדאי לה
החיוך התקצר לי בכמעט שני סנטימטרים, הגבות באלכסון למטה
"כולה יצאנו, יומיים אחריי, ממה כ"כ נפגעת" ?
"הריי זה לא שהיינו ביחד, נכון ? אתה ויתרת על הקשר"
אני רק מקווה שנהנית כשחיככתם לשונות ולמלצרית, השארתם תשר ?
לא, כי אני הייתי משאיר ופותח דלתות ואוהב להחזיק ידיים
אוהב להזיע איתך, להשתעמם איתך ולצחוק איתך עד השמיים
עם כל האמפתיה וכל הכבוד ויש לי הרבה באמת
ישנו משהו בתוכי שכבר לא ישתנה וזה החלק שבי שמת
החלק הרגוע, החלק השקול, זה שמאמין עוד במילים
וכך נולד לו החלק השקוע, החלק המסטול, זה שלא יבטח שוב בנשים
כבר אמרתי לך שסימן שאלה מעל הראש וסימן קריאה
הם לא יותר מסימני פיסוק ?
מה את בהלם ? צאי מהשוק רק אורגזמה של 3 שניות ואל תצפי לחיבוק
!!!
זוכרת כשעברת את הניתוח מי ישב לידך בבית החולים ?
לא ההוא מהלהקה הצבאית ולא איזה טייס ולא !!! כל מיני "חברים"
וכשהיית חולה ביום שבת ההוא ונסענו לבית חולים עשר
את חייבת לזכור, זה לא היה מזמן, ממש לפני סוף הקשר
אז נכון גם את השקעת ונתת מעצמך, כל סופ"ש נסיעה של שעתיים
וקנית לי מתנות והקרבת לי קורבנות ואהבת אותי עד השמיים
בלילה, בעבודה שמעתי בנגן זמר שניבא שנחזור
וישבתי שם עם דמעות בעיניים, מתפתל ורועד מקור
אבל בסך הכל אנו לומדים, נגמרה לה "שעת האפס"
ועכשיו הפסקה לפני השיעור הבא, חוזרים למפגשים ברכס
מיד כשנפרדנו עברתי ל-yes השיר שלי הפך לשלנו
ובמערכת, בחדר, הקרוב שוב צועק איפה ? איפה אנחנו ???
החום, הירוק, הכדורים הכחולים, אפילו ג'ק וג'וני
לא מצליחים להחזיר לחיים אפילו "גבר" כמוני
הכל מעורפל, הכל לא ברור, הכל לא ניראה לי נכון
מלנכוליה מטורפת, פתאום שמחה ואז עוד פעם דיכאון
אני אולי איבדתי אותך איפהשהו שם ונכון שחרב עליי עולמי
אבל אני חייב לצאת, להאחז במשהו, רק לא לאבד את עצמי
בקרוב להודו אולי ליפן, למזרח הכי רחוק
לשבת בשאנטי עם כמה הודים קטנים, עשרה ימים לשתוק
בעיקר להתנתק קצת, לברוח, לעמעם לי את הזכרון
אותו אחד שחונק את לבי ופועם לי בגרון
גיל הוא שמי, קצת אירוני, לא ? אחריי שכל ה-ש-י-ר בכיתי
ובאירוניה זו אני מגיש לפנייך,
רקוויאם למי שהייתי

אני אוהב אותך תמיד







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי שמביא בי
מאחור, לא יודע
מי אני...


מחאה כנגד
מערכות יחסים
חד-צדדיות


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/3/05 13:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיל צימרמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה