עיפרון שזקוק לחידוד
וכעת
אך לפרק זמן כלל לא ארוך
דמייני
שהחדר סביבנו הוא גונדולה מעץ
וכי אנו שטים בוונציה.

אצבעותיי מניחות כבעריסת עוללים
את בשרן הנוגה
על קימורי עור ידך
את יודעת מדוע הבאתיך לכאן?
את יודעת!
כי כאן
אטמע ביופייך.

וטמיעה ביופייך
היא דבר כה קרוב לי
עד כי רק שם
דומה לי
אוכל להכיל
את אינך
ואינך
כה צפוי
ומוכר לי
מהיום שהוכרת לי
מרגע החטא.

ואינך כה נוכח וכה מיוסר
עד כי אין ביכולתי כבר לתמוך ביגונו
ולכן בשבבי עיפרון שנותר
בגונדולה מעץ
תחת מים שקטים
דמייני אך לרגע
הניחי לאהובך
להטביעך
למנוחת
עולמים.