[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







צעקה שקטה
/
צלקות

חזרתי לשם.
הנשיקה הראשונה שלנו, החיבוק החם, הגשם שאז הצליף בנו בכל
כוחו, אושר הציף אותי.
החורף, הזמן שלנו.
אט אט נמוגו הזיכרונות, הפנים, נותרה רק הפעם ההיא
שישבנו פה, פעם ראשונה.

עוד שאיפה עמוקה, מלאת זפת.

מביטה על הכוכבים המרוסקים, שפעם חייכו אלינו.
נזכרת בכל המגעים שחלקנו, כל הרגעים הקסומים שכבר לא ישובו.
שוב הכאב - שעזבת.

לא! אני לא אשקע בגללך שוב.

אם רק יכולתי לשכוח אותך כבר,
הדמעות שלי התערבבו אז עם הגשם הנוטף, על חולצתך הירוקה
שהתאימה פלאים לעינייך שהקרינו קור, קור כלפי, כלפינו, חוסר
אכפתיות.

כמה כאב לי אז - שבאת ואני עשיתי הצגות
שאני שמחה, רק בשבילך. כמו שתמיד רצית.
ואתה בהתעלמות מופגנת המשכת לפסוע לעברה.

שכנעתי אותך שיותר לא אכפת לי. שפגעת בי מספיק. שאותך, אני
יותר לא אוהב לעולם.
צחקת אז כשאמרתי לך "הייתי נותנת הכל למען מישהו שאני אוהבת
חוץ מלהתאהב בו מחדש". ולא הבנת שזה מכוון אלייך. שכשתלך יותר
לא תוכל לחזור, ועכשיו אני מבינה שמעולם גם לא רצית.
או דווקא אני זאת שלא הבינה שהמשפט הזה עובד רק באגדות, אולי.

הגיע הזמן לתת לך ללכת, להרפות ממך.
אני נותנת דרור לכל הזכרונות שלנו, לכל הכאבים שלי, אני הבנתי
שיותר לא תחזור.
אהבתי אותך, באמת. ועדיין כואב לי לראות אותך.
חבל שויתרת עלינו, אבל זהו.
אני יותר לא בוכה עליך, עלי, עלינו.

עוד שאיפה מלאת זפת תוך כדי הצצה דרך מסך דמעות לכוכבים
מרוסקים.


נזכרת שוב איך אמרת שאתה אוהב אותי.
"אני אוהב אותך עד השמיים ובחזרה"
תמיד אמרת שתישאר לנצח, ואני האמנתי.
אולי בתמימות, אולי בטיפשות, חשבתי שתאהב אותי תמיד.

ויתרת, נעלמת...
אנחנו מתנו,

                      לעולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היום מתה אמא
ואולי אתמול
לקחתי עוד גלולה
בלעתי אקמול
קוראים לי טפשה
וזה עוד לא הכל
באתי לבמה חדשה
כעת אפשר לשיר
די במול


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/3/05 0:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
צעקה שקטה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה