המעגל

שלוש נערות ישובות היו במקום- ללא- שם, עטופות באפלולית
הסתיו.
"לא אשוב" אמרה האחת; "בבוא העת אשוב" אמרה השנייה; "עיניי
נשואות אל המחר" אמרה השלישית, ושלושה ראשים הורכנו ועיניים
ננעצו בקרקע.
משב רוח חלף בין העצים והשמיע רחש בעל אופי אכזרי.
"אמת ביקשתי" אמרה הנערה;  "חיבה שאלתי" ענתה חברתה; "זרועותיי
פרושות ואין משיב" לחשה השלישית, ושלוש דמעות חמימות התגלגלו
על שלוש לחיים עזובות.
טיפות זעירות של גשם החלו נוטפות ומטופפות על גגות.
"שמי ארור" אמרה נערתנו; "שאול הוא שמי" השיבה חברתה כנגדה;
"ואני... שם אין לי" רעד קולה של השלישית, ושלושה ראשים הופנו
כלפי מעלה, אל שמיי הסערה.
ולא נשמע עוד דבר מלבד קינת הנערות.


אדם וחווה

עמדנו שנינו אל מול העיר הבוערת וצפינו בעיניים כלות בלהבות
המרצדות בשמי הארגמן.
נצמדת אל זרועי כילד מבוהל ואני נשקתי למצחך.
ברגעים אלה היה העולם בעיניי כעשוי כולו פז, האוויר הכבד,
הדליל, מלא העשן, מילא את ריאותיי ונהרה הציפה לבי למראה נור
הבעירה. הבטת בי ולא אמרת דבר, ואני שתקתי בתגובה. לעומתנו
הייתה הרוח שקועה בשיחה עמוקה עם ענפי העצים.
בזרועותיך נראה העולם כלא קיים, ואף שמי נמס אל בין שפתיך באשר
תהגה אותו.
הקיום פוצע בי ואני מדממת באושר אינסופי, ועתה אין דבר או אדם
המסוגלים לגרום לנו להסתיר את צלקות הדמע שלנו מעיני העולם.
אל מול החורבן היפהפה נוברת אהבתך בבשרי וחופרת בפצעיי
הפתוחים, ואני כולי אושר, רגועה ומלאת חיים.
הישאר עימי.


הרצון למות

הביטי בדמותך הנשקפת מן המראה שהתאמצת כל כך לכסות. הביטי
בעצמך, בעינייך הכבויות, בגופך הלאה, הביטי ואהבי את ישותך על
מעלותיה וחסרונותיה.
ניצבת את על פרשת דרכים, במקום בו אבדו נפשות אינספור, במקום
בו אין אופק ואין זכר לעבר... אין קרקע לעמוד עליה ואין שמיים
להימלט אליהם.
ביקשת למות... הלא כן? האמנם רצית בכך בבכייך המר, בכאבך הבלתי
נסבל?
דומני כי חיים ביקשת, בדרכך שלך, הדואבת והמרירה.
דומני כי הרצון למות לא היה לו אח ורע, כמה חזק ותוקפני שהיה,
אך מטרתו אחת היא- לגרום לך שתבחרי בחיים.
הביטי! אל תסיטי מבטך. בשרך קוצים, שיערך סמר, כל הווייתך
נרעדת אל מול הדמות המביטה בך בעינייך שלך.
הכאב נאה לך, נערה.
הכאב משמעותו כי עודך בין החיים.

אני היא

אני היא הנערה ללא שם, שאין משיב לקריאות מצוקתה, הנערה השבה
בכל פעם למקום המסב לה כאב.
אני היא הנערה הניצבת מול התופת בחיוך של הקלה, המאוהבת בתחושת
הכאב, הנערה המשוועת לקריעת הבשר שתשיב לה את היכולת לחוש.
אני היא הניצבת כאבן וכעמוד אש בעת ובעונה אחת אל מול המראה
ומסרבת להאמין למראה עיניי.
אני היא הנערה הניצבת על פרשת דרכים כאובה, מבקשת לאסוף את
שאריות אהבתה ולאגור כוח מספיק אשר יוביל אותה אל מחוץ למחול
השדים שלה.
אני היא שביקשה לחיות על ידי כל שביקשה למות.
אני היא ולא אחרת.