לא יכולתי לצלם את כביש האספלט
עליו ישבה זקנה שמיאנה לצעוד עיקוף ארוך מדי
לא את גריפת הכדור
ולא את שפת ידיה באומרה : "תירה! לי די! "

לא יכולתי לצלם את הדממה
הדממה של רחוב ביום, כבלילה עמום אורות
לא את הפיצוץ שקטע אותה
ולא את הגופות הקטושות, החרוכות

לא יכולתי לצלם את הרגליים
הרגליים היחפות של ילד קטן, זנוח, לבוש בלאים
לא את המכות - מתנת אביו המובטל
ולא את חיוכו הרחב כשנפתחה פתאום חנות הממתקים

לא יכולתי לצלם את השלולית
שלולית הדם בה התמוססה גופת האם כבובת טלאים
לא את הפחד של חברי חגי למראות אלו
ולא את בכי התמרורים של עוד יתומים טריים

לא יכולתי לצלם את האבן
שנדפקה בלילה על דלתות ברזל בכעס לאומני ואמונה
לא את היד שעשתה זאת
ולא את היד השנייה - בה הייתה צעצוע פוליטי - תינוקת קטנה

לא יכולתי לצלם את השפתיים
השפתיים שגמגמו חשש אחים לאחר משמע ירי שבוצע
לא את קשב הקשר
ולא את זרם החשמל בעמוד השדרה למשמע מי נפצע

לא יכולתי לצלם את הידיים
הידיים שבאו כמעט ריקות הביתה מהעבודה
לא את שק הקמח הענק
ולא את האב אומר:"זה לא מספיק לנו, אבל לאללה התודה"

לא יכולתי לצלם את הדגלים
הדגלים שלי, שמסמלים טוהר מוסר ובניה
לא את הכתובות הגזעניות
רצח, גירוש, נקמה, שנאה

לא יכולתי לצלם את השקיות
את השקיות מתחת לעיניים של המ"פ שלנו
הוא לא ישן בלילות
הוא באמת דואג שלא נחזור הביתה בשקיות ניילון שחורות

לא יכולתי לצלם הכול
לפעמים אלף מילים לתמונה זה כלום
ומי שהיה שם אז איתנו
יודע שלא הכול מבטא הצילום.