[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ש. מיה
/
מכתב שכתבתי

עישנתי עכשיו ובניתי לעצמי תסריט.
שואפת חזק את הסיגריה החלשה, וחושבת. חושבת...
ביום הזה, אני אבוא לביתך, אגיד שלום יפה להורייך, את לא תהיי
שם,
ואשאיר לך מכתב, שאני מצטערת.
ואת תביני.
בלי מחשבות מיותרות, את תרוצי לבית שלי. הדלת נעולה. את כבר
שומעת בפול ווליום איזשהו שיר של היהודים, ואת מתחילה להילחץ
יותר ויותר. את דופקת במרץ על הדלת, עד שאח שלי פותח לך את
הדלת, הוא לא מבין מה יש לך. הוא כנראה לא שמע את הירייה. את
עולה במהירות האפשרית במדרגות, עד שאת מגיעה לחדר שלי. את
שומעת את אותו שיר של היהודים. את מפחדת לפתוח את הדלת, אח שלי
לידך. הוא לא מבין מה קרה. את מחליטה לפתוח את הדלת. את פותחת
אותה... ורואה אותי שם, שרועה על הרצפה. האקדח לידי. הדפים
מפוזרים על הרצפה. מכתב להתראות תלוי על הקיר, שבו אני מבשרת
כמה אני מצטערת וכמה אני אוהבת את אמא, וכמה שהמילות הכועסות
אינן נכונות.
אח שלי נכנס לחדר גם הוא, מנמיך את המוזיקה, הוא בהלם, הוא
מתיישב על הרצפה, ולא יודע מה לעשות עם עצמו. הוא מזעיק
אמבולנס, נוגע בי קלות - נגיעה אחרונה, מרגיש שאין דופק. את
יושבת על המיטה, מסתכלת סביבך, אינך זזה.
אמא מגיעה הביתה. היא צורחת, נאבקת, בוכה, מזילה דמעות מרובות,
ואינה מבינה. נכנסת לחדר, ושוב צורחת. לא מעוניינת לתקשר עם אף
אחד, ולא מסוגלת לגעת בדפים שהילדה שלה כתבה שנים על גבי שנים.


שוב שואפת את העשן לתוך ריאותיי, והלב מתחיל לפעום חזק.
כל כך חזק שרק אותו אני מצליחה לשמוע מרוב הקולות שבתוך ראשי.
הרגל מתחילה גם היא לזוז בלי להפסיק, עד שהפסקתי אותה בעצמי.
אך הלב טרם הפסיק לפעום בחוזקה.

מוציאה את העשן ומתחילה לשאול את עצמי מה יקרה אחרי המוות
שלי.
שואפת שוב את העשן, צמרמורת בכל גופי מתחוללת, ומפחדת. מסתכלת
על החיים שאחרי...

אמא לא תהיה מסוגלת לחיות.
אני אהרוס לה את החיים.
שבוע יעבור, ובכל יום תבקר היא בקברי ותבכה ותצרח ותבעט ולא
תבין מה לעשות עם עצמה.
החברים לא יעזרו, היא לא תהיה מסוגלת ללכת לעבודה מרוב עצב
נפשי וכאב עמוק, אני כל החיים שלה וכעת אין לה אותי בחייה. אני
אהרוס את חיי המשפחה שלי. בכל לילה היא לא תהיה מסוגלת להירדם
מרוב מחשבות שיציפו את מוחה ואת לבה. היא תהיה מיואשת, ולא
תבין מה היא עשתה לא נכון אתי.

שאיפה אחרונה מהסיגריה הדלה, ומבינה אני שאין אני יכולה לעשות
מעשה כה דרסטי בחיי המשפחה שלי.
אבל המחשבות פשוט לא מפסיקות לחדור לתוך מוחי. עמוק עמוק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שום סיכוי,
בחיים לא!


סוכרזית
החיננית, עוד
שנה בלי ביקיני.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/3/05 11:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ש. מיה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה