מזמן לא הבטתי בשמיים. היום הסטתי את הוילון שבחדרי, פתחתי את
הצוהר לרווחה, הרמתי את התריס, הזזתי ימינה ושמאלה את הכוכבים,
והסתכלתי עליו. עינייו היו כאילו דומעות, לא היו לו חיוך.
צעקתי לו ירח, ירח, והוא לא הניד עפעף, נאלם דום למשמע
קריאותיי. כבר חשבתי חלילה שאין לו כבר דופק, ואז לפתע זלגה
עלי טיפת דימעה שלו, והבנתי כי הוא עצוב. הוא כאילו רצה לומר
לי מה לא בסדר אצלו, אבל כבר שכח מי אני, והתקשה לשוב לבטוח בי
ולספר לי את אשר בליבו.

התחלתי לספר לו באשר אלי  ולצרותיי, אך אוזניו לא היו מקוטפות.
פציתי מפי אנחת ייאוש, הרכנתי ראשי. חשבתי לעצמי יתכן שהירח
כבר ממני שכח? יתכן שהוא לא זוכר מי אני בכלל? יתכן שכעת לא
יהי לי ידיד לספר לו על כל צרותיי, שתמיד יחייך, ויחבק באהבה?
אולי הוא כועס כי הישארתיו בדד בכל התקופה העמוסה שעלי עוברת.
אולי מצבו המלנכולי הוא בעקבות כיסופים לרגעים הקסומים שלנו
ביחד. אני זוכרת איך יום אחד היה בשמיים חושך מצריים, כי הוא
שכח לשלם את החשמל. הזעיק אותי מייד, ובהינף יד טיפלתי בעניין.
היו אלו זמנים טובים. תחושה עמוקה של נוסטלגיה העמיקה בי עוד
יותר והותירה בי חלל ריק. לא ויתרתי, התעקשתי ליצור איתו קשר
ויהי מה.

זכרתי את מילות הקסם המובילות אל ליבו, ולחשתי לו אותם. הזכרתי
לו שאני אוהבת אותו, ועד כמה שהוא נפלא ומיוחד. החיוך ההפוך של
העצבות, פתאום התיישר, העיינים מעט נפקחו, הציצו בי ונסגרו
בחזרה. שלחתי אליו נשיקה. ועוד אחת, ועוד אחת... הוא כבר הסמיק
כולו, נהייה עגבנייה. כל השמיים זהרו באדום, הוא כמעט וחייך
חיוך מלא מאוזן לאוזן, אך עדיין היה מאופק שכזה. "ירח התגעגעתי
אלייך מאוד, אין קסום ונפלא ממך".

סוף סוף הוא חייך, ושלח צרור כוכבים לחבקני. הוא אמר לי תודה,
ואמרתי לו אין על מה. הוא הוסיף ואמר אין לך מושג כמה חיכיתי
לשמוע את המילים שלך, כל כך היה חסר לי הליטוף, ההבנה, האהבה,
הרגשתי ששכחו ממני כולם  וחרב עלי עולמי. השבתי לו שלו הוא היה
קורא לי, מייד הייתי מגיעה, ושאותו אוהב לעד, יש לו בלב שלי
פינה חמה ויוקדת כל העת. הוא אמר שלפעמים צריך להזכיר לאלו
שאנחנו אוהבים את אשר בליבנו, שאנחנו לא לוקחים אותם במובן
מאליו, וגם אולי להפתיע בחיבוק. הנהנתי בראשי לאות הסכמה, הוא
שלח לי בעזרת כוכב נשיקה ללחי ומרחוק אמר לילה טוב, לכי לישון
מתוקתי אני שומר עלייך מלמעלה.

הרהרהתי בדבריו והוא צודק צריך גם יותר מלפעמים להזכיר אחד
לשני כי אנחנו אוהבים. הלכתי לישון, מתוך בטחון שהוא שם בשבילי
לא פחות מאשר אני שם בשבילו.