לעולם לא הייתי מפוררת יותר
ועם זאת, שלמה יותר, מתוקה יותר
שרעפי המתיקות זולגים ממני
כל בוקר
גמרנו עם מצלמת הוידאו, אני עייפה
וחולה והדברים מפעם, פחד
פחד נטישה, והזריקה מהאוניברסיטה
וכל הסטודנטים המצטיינים בתיקי
הג'יימס בונד שלהם, עיניהם
ועתידם יפים, צופים לקראת משרה זו
או אחרת ממתינה לבואם, הם לא מפחדים יותר
לא מושפעים יותר, קורצים לעתידם
המחוייך, הבוהק, צעדם בטוח, ביניהם המשוררת שיכולה להיות
עקרת בית שיכולה להיות משוררת
יש לה נשמה
יש לה נשמה
אך חוסר בקיאותה יושב עליה
כחטוטרת והיא מחייכת את
חיוכה הקטן המושלם, בוא אליה, תאמין בה
והיא תהיה קישוטך הנבון ביותר, בנתיים
היא מדקדקת בקטנות כדי לא להיות מאושרת |
