דנה פתחה ראשה לפני כמה שנים, החליטה לנסות דברים חדשים שלא
ניסתה. פגשה מישהו, נראה טוב מבוגר ממנה בכמה שנים והיא עוד
הייתה קטנה. היא לא ידעה מה רצונה, הכל נראה לה נפלא, יפה, לא
ידעה עוד את העולם. דנה פגשה אותו עם חברתה ימית וחברה דני. הם
ישבו ארבעתם, דיברו, צחקו והכל נראה טוב.
הוא היה נמוך אך יפה, היא הייתה ממוצעת לא חשבה שתפגוש מישהו
כמוהו. הוא ודנה הלכו לחדר השני כדי לתת לימית ודני פרטיות.
בסוף התפלקה לה נשיקה לא רצתה מעבר לכך, צחקה וצחקה. היא אמרה
לו שכדאי לחזור, חזרו הסתכלו טלוויזיה התלבטו הסתכלו במוזרות,
לא ידעה היא מה קורה חשבה שהכל בסדר.
הוא היה חבר של דני אז היא לא ראתה בו רעות, ונפגשו הם עוד פעם
למחרת עם ימית ודני, ישבו הם אצלו, דיברו, הוא התחיל לשחק
בשערה הארוך והשופע. בזמן הזה ימית ודני הלכו לחדר השני, אז
הוא סגר את הדלת והתפלקו להם שוב כמה דברים שלא היו במקום, היא
לא הייתה מסכימה אילו היא הייתה מבינה, צחקה מזה כאשר הם יצאו
מהחדר והוא צחק על זה גם. העבירו ביניהם כמה מילים חסרי
משמעות, צחקו בלי צחוק (לפחות היא) והיא הלכה הביתה לישון עם
חיוך וצחוק לא מובן.
דנה קמה בבוקר לא הפסיקה לחשוב על זה, לקראת הערב הזמינה סרט
ונרדמה, הוא העיר אותה וביקש שתבוא לישון אצלו, דנה הסכימה כי
מה כבר יכול לקרות היא חשבה במילא אין מה לעשות, אז היא נעלה
את חדרה והלכה אליו. התיישבו הם בחדרו, הסתכלו כמה דברים
בטלוויזיה, היו דברים מוזרים ואחת עם בטן מושלמת שרקדה עד אין
סוף ושרה בקול שחור.
הוא היה צריך לאסוף את אחיו ונסע לקחת אותו. הוא השאיר אותה
לבדה בביתו שלא הכירה. הזמן עבר כמו שעות עד שהוא חזר למרות
שזה היה בדיוק עשר דקות. הוא חזר הם דיברו, צחקו ,נהנו, לפחות
היא.
עוד הפעם התפלקה לה נשיקה. טוב, היא המשיכה עם זה אבל לא רצתה
מעבר. הוא ביקש דברים אחרים, היא לא הסכימה להם אך צחקה מזה
כמו תמיד למרות זאת, ראשה עדיין לא חשב על זה.
הוא שלח לעברה ידיים, היא ניסתה להתחמק אך לא הצליחה, ירדו כמה
דברים, כבר לא ידעה היא מה לעשות.
הוא חבר של ימית ודני הוא לא יעשה כלום, היא חשבה שהיא מטומטת
שבאה לישון אצלו והוא המשיך בשלו. היא זזה אך הוא היה חזק
ממנה. דנה הסתכלה בעיניו וראתה בהם להט, תשוקה זה הרגיעה אותה
לשניה בדיוק וישר חזר הפחד וחוסר האונים. לא ידעה היא מה
לעשות, זזה לכל הכיוונים, ניסתה לקום, ניסתה הכל וכלום. הוא
ידעה בדיוק מה הוא עושה, היא לא הבינה איך זה קורה לה, למה הוא
עושה את זה, כעסה על עצמה, פחדה. כל המחשבות התבלבלו, החיבה
הפכה לשנאה, הכל התבלגן.
בסופו של דבר, הצליחה לעצור את זה בכוח רב. השעה כבר הייתה
מאוחרת ולא ידעה מה לעשות, איך לחזור הביתה הרי היא גרה רחוק.
ביקש הוא ממנה להשאר אצלו, היא לא רצתה אך פחדה.
זה היה יום קיצי, אך היא ביקשה שמיכת פוך, הביא לה ולאחר מכן
הוא נרדם.
דנה ראתה מבעד לחושך רק דמעות, נדחקת לקיר שליד המיטה ומוסיקה
מהטלויזיה שמנגנת ומנגנת, שירים שמחים מלאי חיים כאילו כלום,
נמלטה היא מהעולם.
היא הייתה בטוחה שזה חלום, הרי דברים כאלה לא קורים במציאות,
כל הסיפורים בעיתונים נראים רחוקים, לא מציאותיים זה לא יכול
לקרות,
לא יכול.
כך כל הלילה הסתובבה, התהפכה לא ידעה לאן לתקוע את עצמה, רצתה
לקבור עצמה בכל מקום שתוכל.
הזמן עבר כמו נצח, זה היה הלילה הכי ארוך בחייה לבסוף הגיע
הבוקר מלא בעננים אפורים בוכים כאילו הם ידעו. דנה העירה אותו
וביקשה שיסיע אותה הביתה, הוא לא רצה אך לבסוף שיכנעה אותו. הם
יצאו מחוץ לחדר, כל המשפחה הסתכלה עליה בחיוך אפל וממורמר, חשה
נבוכה, הדרך עד לדלת נראתה ארוכה אך לבסוף הגיעו. בדרך לאוטו
הוא תפס את ידה ונשק לה, הסתכל עליה בחיוך מאוהב, אך היא הביאה
לו חיוך מזויף והסתכלה לצד השני.
הוא הסיעה אותה הביתה, ללא מילים, ללא מחשבות, הכל היה ריק,
התרוקן העולם פתאום.
בדרך ראתה את אחיה מחפש אותה וגילתה כי הוא שיחק עם אחיה
כדורגל שנים. לא הבינה זאת, לא נראה הגיוני, לא נראה מציאותי,
הרי הוא גם חבר של דני וימית וגם הכיר את אחיה שנים. כל הדרך
רק חשבה כמה היא טיפשה, איזה טעות היא עשתה, זאת אשמתה. לבסוף
כשהגיעו הביתה היא יצאה מהאוטו ללא חילופי מילים, נכנסה הביתה,
הלכה למקלחת והתחילו לצאת להם הדמעות תחת המים הרותחים. לאחר
כמה ימים שהוא התקשר ללא סוף, פתאום היא חשה בהפסד כלשהו ורצתה
בו, לא הבינה מאיפה זה בא, איזו מחשבה טיפשית זאת. כעסה היא על
עצמה עוד יותר על מחשבותיה, על רצונותיה, על טעויותיה.
לא רצתה היא עוד להיות, אך המשיכה בכל זאת.
הסתירה זאת מעצמה ומעולמה.
וההדחקה עבדה.