השקט משתרע בין העלים
האור זולג לאט מבעד לעננים
שם בגינה ישנם עוד שני עצים
אחד כרות, אחד כפוף מהשנים.
על השולחן רכונה המחשבה בין הצדעים
והשיער מלבין במפרצים מצדדים,
הרוח שוב פורמת חוט בין המילים
והשורות מפוזרות כמו נוצות יונים.
הפרח שבאגרטל כמש מזה זמן מה
יתום ממולדתו, מאימא אדמה
וחרוזיי, השעונים זיעה נוטפת
יבשו גם הם אחר כתבי המערכת.
הפח והברזל עוד מחלידים
אחרי עונות של עבודה, אחרי שנים.
הגזע הכרות זוכר את טעם עיר הברזלים
אשר חצבה, אשר כרתה - את כל הענפים.
עטי אף היא נוטרת, על-פני נייר עטור שנים
ומתוך דיו שמר כבר בימים -
כמה רחוק חלום הנעורים
ואיך נשרת מתוכו, בסתיו אותם ימים. |
