בפסח בכיתה ג', הגיע אלינו לכיתה הבן של צה"ל וכולם מה זה
התלהבו ממנו, כי בכל זאת לא כל יום יוצא לך לפגוש בן של
סלבריטאי.
הוא היה כמעט ההפך הגמור ממה שחשבנו שהוא יהיה. הוא היה רזה
כזה עם משקפיים והוא היה נמוך ונראה שאפילו רחלי, שהייתה הכי
חננה בכיתה, הייתה יכולה לכסח אותו במכות, בשניה.
כשהייתי בכיתה ב', אח שלי התגייס לצה"ל ומאז הוא התחיל ללבוש
בגדים ירוקים כאלו שנראו בדיוק אותו הדבר, וכל פעם שהוא היה
חוזר הביתה ביום שישי הוא היה אומר על צה"ל שהוא בן של מוכרת
ירקות בתנ"ך. אז ביום שהבן של צה"ל הגיע אלינו לכיתה, אחרי
ששאלנו אותו את כל השאלות השגרתיות, כמו איך זה להיות ילד של
סלבריטאי ואם גם אותו אבא שלו מכריח ללכת עם הבגדים הירוקים
המצחיקים, פתאום שאלתי אותו אם סבתא שלו זונה. באותו רגע, הבן
של צה"ל התחיל לבכות ולא רצה לדבר יותר עם אף אחד.
אחרי ששבוע הוא לא הפסיק לבכות, הוא הפסיק לבוא לבית הספר, ואז
המורה עשתה לנו עליו שיעור חברה. מסתבר שסבתא שלו באמת הייתה
זונה והיא קיבלה איידס ומתה. כמה שהרגשנו רע, לאף אחד לא היה
אומץ ללכת לבן של צה"ל ולהגיד לו סליחה. פחדנו מאבא שלו, שלא
מספיק שכולם שונאים אותו, שבגללו הרבה אחים כמו שלי מתים,
ושבגללו כל האחים האלו נראו אותו הדבר, גם אמא שלו הייתה זונה
ומתה מאיידס.
אני כבר לא זוכר איך כל הקטע הזה עבר לי. כל מה שאני יודע זה
שפשוט לא חשבתי על זה בכלל עד לפני כמה שבועות. עכשיו אני כבר
ילד גדול כמו אח שלי (אבל אח שלי כבר ממש זקן) ואני גם בצה"ל,
ובכלל מסתבר שאין איש כזה צה"ל ושהבן של צה"ל היה בעצם הבן של
הרמטכ"ל, שאמא שלו הייתה חולה באיידס, כי היא הייתה זונה
ומסתבר שגם הוא היה חולה בזה ואחרי כמה שנים מאז המקרה הוא גם
מת ובגלל שהוא לא ידע על זה, הוא הדביק את כל המשפחה שלו וכולם
מתו, חוץ מהבן הקטן שלו. הבן של צה"ל. אבל עכשיו גם הוא חולה
ואוטוטו הוא עומד למות.
כשהייתי בטירונות, עברנו מור"קים ובאחד מהם הזכירו את הסיפור
של המשפחה הזו ואז פתאום חזרתי לחשוב על מה שקרה כשהייתי בכיתה
ג' והרגשתי ממש רע. כשנשארנו שבת, כל הזמן רק חשבתי על זה
והחלטתי שאני אלך לבקר את הבן של צה"ל ואגיד לו שאני מצטער על
מה שקרה.
ביום ראשון שאח"כ, הקריאו לנו בסח"י שהוא מת.
בסוף גם לא הלכתי ללוויה.
אלוהים יודע שחשבתי עליו ושהתכוונתי להגיד לו שאני מצטער-אז
שהוא כבר יגיד לו.