הוא היה אחד מהילדים האלה, שהיו איתך בגדוד בצופים, מתלהב כזה,
בקבוצה של הבנים אבל לא מהכיתה שלך. את יודעת מאלה שמושכים לך
בצמות, ודופקים לך על הגב ואח"כ כשאת מסתובבת הם אומרים "זה לא
היה אני".
ואח"כ עזבת את הצופים, ואולי גם הוא עזב אבל את לא יודעת כי
הוא לא איתך בבית הספר ואת החלטת לעבור לשמור הצעיר.
ושנה אח"כ את החלטת לעזוב גם את השמו"צ ואולי גם הוא, או שאולי
הוא עדיין בצופים, אבל את לא יודעת כי הוא לא בספר הטלפונים
שלך.
ופתאום בית ספר חדש, חטיבה ואז הוא סתם הפך להיות פרצוף מוכר
במסדונות של איזה ילד אחד, את יודעת מתלהב כזה שהיה איתך בכיתה
ד' בגדוד בצופים, בקבוצה של הבנים אבל לא מהכיתה שלך.
ואז עברתם לבניין של שאר בית הספר, אז הפרצוף הזה שהיית רואה
לעיתים במסדרונות ובחצר הפך להיות פרצוף שאת כבר לא רואה כל כך
הרבה, רק לעיתים.
ואז אולי מפעם לפעם היית רואה אותו אבל כבר שכחת, כי יש כל כך
הרבה אנשים ואת כבר לא זוכרת מי את.
ופתאום הוא הפך להיות הפריק שלך, זה התחיל בזה שהוא הסתובב עם
קולר של כלבים, וזה אכן משך את תשומת ליבך ואז חייכת אליו
ונזכרת שהוא היה איתך פעם בצופים, מתלהב כזה.