הקו הדק בין עצלות ופחד
הפחד הרב בין קווי המתאר
קו הפרדה החוצץ בין שניהם
הרם היפה; לח, מכוער
לא ידעתי שבזה יהיה מדובר
נכנע ליצרים בסיסיים
שעות קטנות, כשבאים אנשי הזבל
ושוב, עוד חזון, שמתנפץ לרסיסים.

המציאות המלחכת
האוכלת המכלה
כמו שריפה פראית
איומה, נוראה
מטפטפת וחודרת
כבר לא בעדינות
מורגשת לחלוטין
בכל איבר וחוש
הרגשות מעורבים
הימים מטונפים
הכלבים, חופשיים, מתרוצצים
והחזירים, נבחרים, נופחים...

סירנות ואורות אדומים מסתובבים
גשם קל ניתז, גלים שחורים
מתאדים
פיח וסחי וצחנת אימים
וצינור, כמו איבר,
מוחדר אל דירתי.

עייפות רבה  איני מסוגל לישון
גם לא להילחם עוד
במיני החזיתות הנפרצות מולי
כאילו לא כלום
ואולי לא בא לי
ואולי איני רוצה
ואת מי אטריד במצוקותיי
מי יענה לשאלותיי
בפני מי אוכל להיפתח
במי אבטח?

           
                 
רטיבות ולכלוך
פיח ובוץ
והצינור, האיבר, שמושחל
ואנשים, הרבה אנשים
מגפיים חליפות מגן
וצינור אחד שמשפריץ
כאילו שאין בעיות
והמים בכנרת התחילו לעלות
והסם נשרף ואין מה לגלות
האש, העזרה
בסצינה הזו:
אנסו לי את הדירה.