חברה שלי אוהבת אותו.
חברה שלי שונאת אותו.
הניגוד קיים כי הוא עזב.
כשהיא אמרה "אני אוהבת אותך"
הוא צרח וברח ועכשיו היא פגועה.
כי היא אוהבת אותו והוא אוהב אותי
ואני בכלל לא אוהבת אף אחד חוץ מעצמי.
ועכשיו אני לא מצליחה לישון
או לאכול או לחשוב על שום דבר
             חוץ ממנה.
והדמעות עולות בכל רגע
כי פעם הייתי במקומה.
אבל אז לא בכיתי
ודווקא עכשיו כזה קורא לה
אני לא מצליחה להפסיק.
האם באמת אהבתי אותו אז?
למה דווקא עכשיו אני נרגשת?
אולי רק עכשיו אני מתחילה להרגיש?
מתי אתחיל להרגיש באמת?
             אולי לעולם.
סליחה, סליחה ענקית לכול האוהבים בעולם.
סליחה לך ירדן שהרסתי הכול.
סליחה לבחור על שבלבלתי אותך.
בימים כאלה, עגומים ורעים
אני לפעמים עצובה כי סתם
יצא לי לחיות בתור אחת אדישה
שאהבה כבר עזבה אותה.
לפני שנים עזבה ויצאה מגופי.
עכשיו אני, נותרתי אותה קליפה
               רק שאין שום דבר בתוכה.