עידן סימון / זריחה |
עפעפיים כתריסים, מווסתים, מצמצמים.
בקור כדור האש הלוהט
יושב אדם ומצייר את פני השמש, מושך מכחול על צללי הבוקר.
דומייה, כאן האדם הוא אבן, הוא ענן, הוא רעש מפלח, והוא אדם.
ברגע הווה יחיד זה, חילופי השומרים, יש רק שקט לקינוח קורי
שינה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|