פסיעות קטנות

אני מביטה בי
ורואה פסיעות קטנות
מילימטרים על מילימטרים של קיום
לאט ובמשורה קצובים לי החיים
כשהאופק הבלונדיני טוען
שסטטיסטית סוף טוב
אינו מן האפשר
לא בסיפור שלו

זמן מסטיק

אני שוכבת במיטה 03:21
מביטה בשעון הדיגיטלי שבוידאו
בוהה בו - רואה איך הזמן
נמשך כמו מסטיק
ארוך ודביק
אינסופי
עד גבול האלסטיות
של הגעגוע
של השתיקה
שאוכל לשאת

איש בשביל

ראיתי איש עומד בשביל
עומד ולא זז
כשהבטתי בפניו
הבחנתי שנתקע
עיניו אמרו הלאה
אצבעות רגליו ניסו למולל תנועה
אצבעות ידיו נעו אנה ואנה בחוסר סבלנות
ופיו מולל מילים מתפוררות
אולי תפילות תנועה
כולו קדימה ולא נע
כמוני,
כמוני בדיוק

חסדי גשם

לכבוד חודש הולדתי
החורף עושה איתי חסדי גשם
ובאמצע החום וחגיגות האביב
מביא גשם רב - מרטיב את כל הפריחה
בטיפות עגולות ולחות של דמעות שמים
כמו פנינים מלוחות על פרגים וסביונים
כמו הצער העמוק שלי
על חוצפתו של האביב
על חוצפתן של העונות
להמשיך הלאה
בעודי אסורה
עצורה
בזמן

שונאת

לפעמים אני שונאת אותך
ממש שונאת אותך
שונאת את
הבוקר
ההוא
והמילים
ההן
והדרך
הארורה
שבה נישקת
לי את הדמעות
והרסת לי לגמרי
את השנאה

שירי געגוע מרץ 2005
רק התחלנו...