וביום השביעי חשתי
שאת אחותי הקטנה
גם אני בך קטן,
אח קטן
ואם יש וצריך זאת לומר
לך תאום כמובן,
מיכל ויונתן
מלכתה ומלכו של סיאם.

ובקשות השינה לך הפצרת בי
יוגי, ספר סיפורים
על אודות דרקונים וסנאים וסוסים
ופרחים
ופרחים
ומפלצת שמנה וטובה
שטרפה ילדים ובסוף גיהקה
ונסיך נהדר שעמל ולחם...
והציל את כולם,
טוב,
כמעט את כולם...

ואחזת בי קרוב
והוטב לך
וחם
ונשקת לי ממש בשפתיים
כפי שרק יכולה האחות
והרגשתי כיצד השיניים
שלך
מתאוות ללשוני
לאסוף וללקוט
פרורים שנותרו בתום קרב מר מאוד
ונשקת בבשרי
ושפתייך גומעות...

אך הסרתי את כל תאוותיך
בהיותי אח קטן וחכם
והנחתי פרקדן את גופך
על מזרן
כדי ששוב נהיה בסיאם.

ובעת שעצמת העיניים
לחשת: יוגי תודה!
ונרדמת
אך אני התבוננתי כשניים
אח קטן וחכם
ואביר מנומנם
ונשכתי עד דם ת'שפתיים.