כששינו את הפס הכחול בכבלים שמחתי. סוף סוף משהו חדש, וגם
אדום, יפה כזה. בורדו. חלק מהערוצים קצת נדפקו לי, אבל חוץ מזה
הייתי הכי שמח בעולם.
התקשרתי ואמרו שיבוא טכנאי. בינתיים הסתובבתי עוד בעולם הפסים
האדומים-הבורדואים החדש, עד שנמאס לי.
בכלל, אני הייתי בין האחרונים שהשתנה להם לאדום מכחול. תמיד
דופקים את הכחולים.

בזמן שחיכיתי לטכנאי שיציל את העולם הסתכלתי מהחלון וראיתי שכל
הבתים נהיו אדומים, בלי סיבה. גם העור שלי נהיה קצת אדום,
ובכלל לא הייתה שמש.
העולם שלי נהיה אדום בגלל הכבלים. העולם שלי נהיה כבלים בגלל
האדום. אנשים שאני מכיר, פתאום, מתחילים לחלות יותר מהרגיל,
ואם מתקשרים אליהם אז מחכים שעות בהמתנה ואז מתנתקים.
ההליכה שלי נהייתה מוזרה, אני מגמגם בהליכה. הולך וחוזר אחורה,
בזמן שמופיעים ריבועים ירוקים באוויר והקולות נקטעים.

הטכנאי, שכבר הגיע, סידר את הערוצים אבל לא ידע איך לטפל
בעולם. זה כבר נהיה סיוט. אם אני הולך ברחוב ובטעות דורך על
בלטה שלא הייתי אמור לדרוך עליה, מיד אני נשאב לתוכה ולא יכול
לצאת עד שאני משחק באיזה משחק שלהם.
לכל החשבונות שאני מקבל בדרך כלל, חשמל וכאלה, התווספו שורות
על דברים שבכלל לא קניתי או שכבר שילמתי.  
כשאני מתקשר עדיין לא עונים לי. אבל כשהם יענו, אני אגיד להם
שאם הם לא מסדרים את הבעיה שלי ונותנים לי ערוצים חדשים, אני
עובר למאדים ולא אכפת לי כמה הם יתחננו.