פעם הכרתי פג, או אולי היה זה זקן מופלג. המילה פג מוזרה- היא
אמורה להביע- הקדמה. אך במקום היא נושאת אות קלון-
מה שהיה אתמול טרי והיום- כשלון.
פג קטן וחמוד, פג חכם, אבל אעפס- קצת גלמוד.
כשיצא כך מבטן אימו התלהבתי, אהבתי, נגעתי- נדלקתי. הוא היה כל
כך פגיע ובו בזמן עמיד, ואני לתומי חשבתי- שתמיד.
אבל הפג גדל ועמו השערות, בינתים- את גופו מחממות.


פעם הכרתי ילד, או אולי היה זה עבד. לציפיות ויעדים, לתרופות
וסיפורים:
כאילו קיים כדי למלא משאלת ליבי, אולי הוא שם, כבר חלק מכברי.
והילד, איך אומרים- כמו ילדים, מאוד חכם, אך לא עדין. לעיתים
בועט ולעיתים קצת מבלף, לא נורא, עם הגיל זה ישטף. לפעמים משחק
את המשחק, ולפעמים כולם מרגישים- שהנה וכמעט.
אבל הילד שובר את הכלים- אומר "ככה אתם משחקים. בגלל שאתם
רחוקים ואני הוא שלי, אתם לא ממש מעניינים, הניחו לדרכי".

ואני לתומי חשבתי- שיגדל, לא משנה מה- אני אוהב את העולל.


פעם הכרתי אדם, או שאולי היה דם. מערכת של צינורות, מובילה
חמצן אל הריאות. וגם ניורונים פזורים לרוב, מצווים במקביל-
לשנוא ולאהוב. והגוף נע במהירות, רץ כמעט דוחק בבגרות. והשערות
הפכו כבר מזמן לפלדה- אין יוצא ואין בא.
אבל הגוף מתקתק, את העבר לא מוחק, אגור לו שם בגזע המוח (אל
תעירי עכשיו- אין לי כוח... :) ) זה נמצא וקיים, למרות שאין
זכר על פני
האדם. כאילו מכונה משומנת- יודעת ללכת, גם לומדת. אבל בין
אינזימים וסמים שכחה המכונה לאהוב- לעיתים.

ואני לתומי חשבתי- שממש לא נורא,
אין לי בעיה לשתוק בינתיים- עד שתשכח המהומה.

פעם הכרתי חווה, לא אשתו של אף אחד. אולי יותר מהכל היא בעיקר
"לא" ו"לעד". וכפי שצפו הנבואות, וכפי שליחשו הקוסמים- חווה
הלכה לרעות בשדות זרים. אך לא היתה לי בעיה שתרעה ותפרח, אבל
במקום פריחה הנר הלך ופרח.
ובאמת זה לא היה נורא- גם אם היה כבה, אלוהים היה שולח סופת
ארבה. שתעבור כל חריץ ותלטף כל שפיץ- עד שידלק הנר מחדש, אך
זהו החשש. שהנר אינו כבוי ואינו בוער,
הנר, איך נאמר? מין ישן-ער.
"ומה רע בקצת מנוחה", יסנגרו הרעים על הנסיכה. הרע הוא הממלכה.
כמו ילדה בוכה. לא מצליחה לנשום עמוק, לעצור את הדמעות,
ולהחניק את הצחוק. בפרצי בכי שבקצותן דמעות, כמו פרצי לבה
מרהיבים המעלים אנשים בלהבות. ושיער שהיה לשילדה, הפך חיש מהר
ללא
אחר מאוגדה- של נחשים תוקפים, לא בוחלים באמצעים, במילים,
בפיתויים: לתקוף כדי לרמוס, לא לחוס על איש. לתקוף ולהרוס,
תראו מה קורה כשאני מכיש.
ומה יקרה נחש? הסבר לי את החשש. כי מה שנראה בעינך כתקיפה,
נראה לי כבקשה למגע קטיפה. הבעיה היא בחושיי, לעיתים תעתועיי-
בכל זאת זה מעט מפחיד, לראות את הנחש, את האיד. אבל הוא אינו
חווה, ואפילו לא שרף שהיא שלחה. כי היא האהבה- אז לא יתכן, וכל
המחזה הזה- בדיחה. הנחש אינו קיים, ומחול השדים מזמן הסתיים,
חווה היא האדם, ועלי לחזור ולקיים.

את מחשבתי התמימה, את אהבתי החמה:  

ואני לתומי חשבתי, שזוהי חברה. חשבתי ולא טעיתי, גם אם יעברו
שנים-חשבתי ולא טעיתי, כי את הנעשה אין להעלים.
תודה על חברות נפלאה, והלוואי שלא תגמר, אבל באמת אינני רוצה
להעיק עוד וכך אני אומר: תעשי את שתרצי, לבד או איתי.
רק תזכרי, שאני כאן תמיד בשבילך- יקירתי.