וזוג עיניים מחפשות ידיים להאחז בחשיכה,
עד עכשיו לא ידענו מה עשינו ובוודאי שלא טעינו,
אז אולי בסוף הנשימה נצליח להפריח את השממה,
שוב התקווה אשר חוזרת ומברכת את היאוש,
כמו המשחה והתחבושת לפצוע האנוש,
כמו היין בגרונו של הפיקח,

ויש חוק אחד כתוב על איזה אבן רחוקה,
וכשתסיים את המסע אולי תגלה שהאבן היא שקופה,
וכשתנסה ותשתדל תגלה שזו סופה של הזיה,
והזמן שנעלם לא יחזור עוד לעולם,
ולבך שהלם וזרם הדם זרם והלם בלבך
                    לשווא.