פתאום הבנתי למה קשה לי לנגן קבצי MP3 במחשב הישן. אני צריך
תוכנה אחרת. תוכנה שתהיה הרבה יותר מהירה ושתתן לי יותר
אפשרויות. כמו מירה. מירה, המתוקה שלי, שאני כל כך אוהב. קניתי
לה מקלדת חדשה ליום-הולדת שתוכל לכתוב לי מכתבים יותר בקלות.
לא אהבתי שהיא מעשנת כל כך הרבה חפיסות ליום. סיגריות מסנוורות
אותי והיא נראית לי גם ככה מאוד מטושטשת. אני מכיר את מירה
מכיתה ט' וזה עניין של חוסר וודאות לטעמי. מירה מתארת את זה
כמצב של חוסר המשכיות מטעה. אני לא מבין איך נתפסתי אליה ולמה
היא משכה אותי בצורה כזאת טוטאלית. המון שנים אנחנו ביחד ואני
לא בטוח לגבי דברים שהיא עושה. אני לא מכיר אותה ממש בבית
ותוהה לגבי דברים אצלה בעבודה. לעתים, אני מצליח לתפוס אותה
באמצע של משהו. זה לא תמיד ברור. אני קולט באיחור שהיא עברה שם
לידי. הייתה בנקודה מסוימת לפני רגע. הכביסה כבר על החבל ואצלי
נשאר רק כתם קטן. אני לא יודע בדיוק איך אני מצליח להעביר אתה
כמה משפטים ליום. שואל אותה לשלומה ועד כמה היא סגורה על מה
שהיא לובשת. היא עונה בצחוק פרוע, שבעבודה אף אחד לא מוריד
ממנה את העיניים, אז כדאי שאשתוק. אני טיפוס שמתבייש. לא נעים
לי מארוחות החינם שהיא מטגנת לי. היא דואגת שהשמן לא יבעבע
יותר מדי כשהיא זורקת לשם אטריות. אני כותב ביד שמאל וזו כבר
אמת לאמיתה. אין לי סיבה לשקר. מירה ראתה אותי פעם חורט עם העט
על הדף עד שהוא נקרע. היא אמרה שאם הייתה יודעת שאני כזה, היא
לא הייתה מתעסקת אתי אחרי התיכון. היא סיפרה לי שהייתה מעדיפה
לנסות להתמודד בחיים שלה גם עם אנשים אחרים. לא רק "אני" כל
הזמן. אבל החיים שלה חיברו אותה יחד אתי ומאז היא לא זזה משם.
כל כך הרבה שנים עם אדם אחד והיא כבר לא יודעת מה זה אנשים
שהיו מבינים אותה אחרת. היא כתבה לי פעם שכבר הגרון שלה כואב
מלראות את
אותו אדם יושב /
אותו אדם יושב ומחכה לה בבית /
אותו אדם יושב וגוזר לו טלאים מתשבצים /
נמאס לה לראות את אותו אדם שוכב /
פעם כשעוד התרגשנו / אמרתי לה בקול רועד /
שאני גם אדם חושב /
תהיתי אם היא אי פעם תוכל להבין אותי ברבים /
האם תוכל למצוא בי אחרים /
כי כשכבר ערב / היא פותחת את הדלת /
ופוגשת אדם כוזב /
אז ישבתי בבית ותהיתי מתי מתחילה אצלה המלבורו ומתי נגמרת אצלה
האהבה. הרגשתי פתאום ממש רע. התחלתי לחשוש שיש לה רומן מהצד עם
האיש על החפיסה. ראיתי איך היא נוגעת בו ולא משחררת לרגע את
היד. היא הייתה אתו יותר מאשר אתי. התלהמתי.
הוא יותר מחוספס ממני.

אתמול דיברנו אחרי שהתנתקתי ממנה לכמה שבועות. היא שאלה אותי
למה אני נשמע מתנצל. היינו ביחד אבל אני לא הייתי שם. אני לא
זוכר שום-דבר ממירה משלושה השבועות וחצי האחרונים, וזה גורם לי
להרגיש רע. היא סיפרה לי על היום שלה במשרד ואיך שהיא אוהבת
לשבת במשרד ולתקוף את הבוס שלה. היא קוראת לזה להתעמת איתו.
היא מתארת את עצמה כעובדת חרוצה. כולם שם אוהבים אותה. יודעת
לצחוק כשצריך. יודעת להתקיף את החלשים כשהם מתלבשים רע. בטוחה
בעצמה כשהיא לוקחת על עצמה את המשימה לבהות מול מסך המחשב עד
הערב ולהזיז מדי פעם את העכבר. היא מראה להם שהיא עובדת קשה
לפי הקולות שהיא עושה ולפי המצב שהפליז נח עליה. לקולות היא
קוראת "גניחות של עבודה". זה כמו במיטה, היא אומרת, רק שזה
נגמר בחיכוך-גרוני רציני ומאופק. צריך לעשות את זה קרוב למישהו
ואז אני מעוררת אצלו בדיוק את מה שצריך ואז הוא יהיה כבר נחמד
ויעשה לי קפה. "מתכון בטוח", היא אומרת וקורצת באותה העת.
אני לא מצליח להבין למה היא מתכוונת וגם לא מצליח להפעיל אצלי
את הדמיון. אני מכיר אותה כל כך הרבה שנים. העירום שלה כל כך
מוכר לי. המסתורין שלה הפך כבר מזמן אצלי לכתם שאני לא יכול
להתמסר, כאילו זה עתה נולד. אני אטום למשחק הזה של "רגע אני
חושפת / רגע אני עוטפת". כולם שם מתלהבים ואני מנותק. ואז היא
עוברת לדבר על הפליז. היא קוראת לו "המציל הלאומי". אם יש כאלה
שחושבים שהוא נועד לחמם אותה כי קר לה, אז היא תמהר להסביר להם
עד כמה הוא עוזר לה להתחמק ותשמח לספק מספר דוגמאות
מהאינטראקציה שלה עם מנחם, הבוס. אם מנחם שואל אותה מה המצב עם
המסמך שהוא צריך שהיא תוציא, אז היא לא עונה לו. הוא לא יתרגז
מזה. הוא גם לא יתרגש כאשר היא תעשה טעויות או שתבוא אליו
ותגיד לו "מנחם, לפעמים אתה ממש נודניק". הוא רק ישים לב איך
הפליז שלה תופס ריקוד כזה ונמצא בתזוזה עניינית ומתמדת. מנחם
יתעניין בעיקר בקפלים הנסתרים של הפליז וברווחים האגדיים שהוא
יוצר. היא זזה קצת על הכיסא והפליז עושה את השאר. מנחם ישלח
מבט קפוא אל שרוולי הפליז ויוודא שכפות-הידיים שלה מכוסות
ומחוממות היטב. אחר כך הוא ייצא מהחדר שלה בתנועת ראש עצבנית
וימהר לעשות לעצמו קפה מהביל שירחיק את הריר.
"זה קר כשהמזגן עובד שם עשרים וארבע שעות ביממה", מירה מתלוננת
ומוסיפה שהחיים שלה לא קלים עם מנחם במשרד. "לפעמים הוא שואל
אותי את א-ו-ת-ה השאלה עשרים פעם. אין לו בכלל כל בושה. זה
פשוט מדהים. מה הוא רוצה? שאני אחשוב שהוא אידיוט?!" צמרמורת
עוברת בי כשהיא מדגישה את המילה "אותה".
בהמשך היום מירה תקנה לעצמה בגדים, תאכל סלט קטן ותגיע הביתה
בערב. כשהיא נכנסת בדלת, היא רואה אותי מסתובב ובועט בשלל דפי
A4 מפוזרים על הרצפה.
"אני כבר לא רוצה ממך הסברים. אני רוצה הסתברות", היא אומרת
לי.
אני שואל אותה מה היא רוצה ממני לעזאזל והיא עונה לי שהיא רוצה
שאני אגיד לה את ההסתברות שאני אצמיח כנפיים ושאעשה משהו עם
עצמי. שאהיה ממומש.
"חפש לך משרה. תעשה משהו עם עצמך."
ואני עונה לה "רואים שלמדת משאבי אנוש. משרות את קוראת לזה?!
הא?! משרות?! כל המלים המזוינות שלך שמדברות על זה שאתן שיבעטו
לי בראש, שידרכו עלי בריקודים אתנו-מערביים מחורבנים". היא
מביטה בי ואומרת לי שהיא רוצה שאני אעוף לה מהחיים. שאעזוב את
הדירה שהיא משלמת עליה אלפי שקלים כל חודש. אמרתי לה שהיא גם
יכולה לעוף ממני לאן שהיא רוצה, והיא צרחה עלי שאני מטומטם.
אבל מטומטם כזה משהו פחד. עניתי לה שהיא פרחה של משרדים ושנמאס
לי מכל מה שהיא מסמלת עבורי.
ואז שקט ושתי כפיות של בכי קורע.

פעם, לא הייתי יודע מה לעשות. אבל מאז הספקתי ללמוד שזה בהחלט
מספיק שאני אלך לחדר השני, אחשוב כמה דקות שאני יתוש ואיך עושה
יתוש ואז הכל יהיה בסדר. אני משחזר לעצמי מהר: "יתוש, חיה
מדברית. אוהבת להסתובב ולהשתקע בחוגי סילון שונים. כשהיא חוזרת
היא מביאה איתה מתנות לחברים ואוהבת לארח אותם עם המון אלכוהול
שגורם להם להתגרד".
אחר כך אני חוזר לסלון ואנחנו כבר עושים אהבה על השטיח שהבאתי
לדירה מאמא שלי. אנחנו מתגלגלים עליו כאילו אין מחר. כמעט שלא
הייתי צריך להתנצל.
וכשהמחר הגיע, החלטתי לעשות למירה הפתעה. אני אקח אותה לטייל.
אני אגיד לה שתיקח יום חופש וניסע לצפון. העולם נראה נפלא
בחורף הזה ואין שום סיבה לא להשתלב בו. היא אומרת שהיא לא
יכולה ושמנחם יעיף אותה אם היא תגיד לו שהיא חולה. אני לוחץ
ואנחנו כבר על כביש החוף, נוסעים לאן שהגשם לוקח אותנו. למרות
הגרביים והנעליים, קר לי מאוד בכפות הרגליים.
"אני בסך הכל רוצה שתייצב את החיים שלך", היא אומרת.
"אני יודע ואני מצטער על אתמול בערב."
"אתה צריך למצוא את עצמך. לברוח זה לא הפיתרון."
הנחיריים שלי כבר ממהרים להתרחב אבל היא מניחה את היד שלה על
העורף שלי. הגשם ממשיך לרדת ובכפות הרגליים שלי עדיין קר.
"את יודעת מה אני אוהב?! אני אוהב שאת מנשקת אותי על הצוואר.
תני לי שמה קצת."
"אוי. זה טוב. עכשיו תעשי קצת יותר למטה. כן. זה טוב."
"כן. תמשיכי. זה טוב."
"זה כיף שאת מענגת אותי ככה כל הזמן."
"תמשיכי."