והדף נותר ריק ולבן,
כמו השלג המכסה את האופק -
כמו דקות אחרונות,
בחיים לא חיים,
חיי המתים.

וניסיון נוסף,
להגביה ראש,
מעל פני מים חסרי רקיע -
לקום מהארץ,
לחזור למלחמה,
כאשר כל המחלקה אינם,
ולא מוצאים עוד סיבה.

אך לא ידע ולא טכנולוגיה,
שום כלי של שעשוע או כתיבה,
לא ימלאו את התהום החשוכה.
מי ידע אולי, חיים חבואים בה.
איש לא יראה,
איש לא ידע.

רבים המאורות ברקיע החיים.
נעימה היא הרוח וטוב האוויר לנשימה.
אך רעים הרוח והמאורות,
ומקולל האוויר -
לוחץ כל חלל ריק בעוצמה.
קל בשלווה להעלם,
לשקוע לעולם בשינה.
קל - בחנק,
אך לא בקנאה.

והדף נותר ריק ולבן,
רק מילות רפאים -
כמו מגדלי בבל,
רוצות לגעת ברוח,
בעורן היבש וחסר החיים.
מהדהדות בחושך,
נאחזות במראות -
בלבני החומות,
סביב אשליות מתוקות-מרירות,
ואינסוף חלומות.

(07/03/05)