[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אז איך זה...?
זה באמת כמו מה שמספרים?
תמיד אמרת שאתה כבר מת להגיע לשם, תרתי משמע...
עכשיו אתה שם, זה באמת עדיף על כאן...?
הרי נהנית כאן... אהבת את המקום והאנשים, והמקום והאנשים אהבו
אותך חזרה... אז... היה כדאי?
אתה יודע מה, אל תענה לי. שום תשובה שתגיד לא תשנה ואני במילא
לא אקבל אותה.

אתה זוכר שנסענו ממש מהר עד כדי כך שהשיער שלנו עף...? אתה
זוכר איך התלוננתי שאני שונאת רוח כי היא הורסת לי את השיער?
אתה זוכר שרק צחקת? הצחוק שלך מתגלגל ואני נסחפת אחריו והצחוק
של שנינו נשמע כל כך חזק ושמח... ואז שאלת אותי "עכשיו
ברצינות, היית מעדיפה לדעת את היום שבו תמותי ואיך תמותי?".
בהתחלה המשכתי קצת לצחוק כי חשבתי שאתה סתם מנסה להתפלסף לי
באמצע המצב כפית שאתה בעצמך הכנסת אותי אליו, אבל אז, כשראיתי
את הרצינות בעיניים שלך, עניתי "האמת שאני לא יודעת... מצד אחד
הייתי רוצה לדעת כדי שאוכל לתכנן כל מה שאני רוצה להספיק לעשות
לפני שאמות, אבל מצד שני אם הייתי יודעת רק הייתי חושבת על
היום והאירוע האלו כל החיי ולא הייתי מספיקה לעשות שום דבר,
וחוץ מזה, זה פחות כיף...", ואתה אמרת "אני הייתי רוצה לדעת".
אז חייכתי, כי לא היה לי מה לומר, והמשכנו לנסוע... אבל פחות
מהר.

בערך 10 דקות של שתיקה עברו, בהן חשבתי על השאלה ששאלת אותי
(אבל לא יותר מדי. תמיד אהבת להתפלסף איתי אז ידעתי כבר שלא
להעמיק יותר מדי ושבשבילך זה סוג של סמול טוק), עד ששאלת
"תגידי לי משהו, אם הייתה ניתנת לך הבחירה- למות כשכל הסובבים
אותך אוהבים אותך, או להמשיך לחיות כשכל הסובבים אותך שונאים
אותך... במה היית בוחרת?", ואז כבר הבנתי שלהתפלספות הפתאומית
הזאת שלך יש כיוון, אז שאלתי אותך "תגיד לי משהו, לאן אתה חותר
עם כל השאלות האלה של החיים והמוות?", ואתה אמרת "לשום מקום
האמת... סתם דברים שאני חושב עליהם... כמו דברים שאת חושבת
עליהם". באותו רגע לא ידעתי אם להאמין לך שאלו שאלות תמימות או
אם לחשוב שיש מאחוריהם כוונה נסתרת. אמרתי "אני לא יודעת...
למות ושכולם אוהבים אותי נראה לי קצת מיותר, כי אין להם ממש מה
לעשות עם האהבה הזאת, וזה גם יותר כואב לאבד מישהו שאוהבים.
מצד שני, לחיות עם שנאה של אנשים זה די מפחיד אותי". שתקת. אז
שאלתי אותך "מה אתה היית בוחר אם הייתה לך האפשרות?", ענית מהר
"הייתי מעדיף למות ושכולם יאהבו אותי. אבל מה זה משנה? במילא
אין לנו אפשרות בחירה, כך שאנחנו מתמודדים עם מה שיש". שוב
חייכתי, אבל הפעם בגלל שכל כך שמחתי שיש לידי אדם חכם כל כך,
וצודק כל כך. חייכת אלי בחזרה, והיה משהו בעיניים שלך שאהבתי.
שמת את יד ימינך על ידי השמאלית והחזקת אותה חזק... אני לעולם
לא אשכח את החום של היד שלך.
מאז כל מה שאני זוכרת זה אור... הרבה אור...
כשפקחתי את עיניי מצאתי את עצמי כאן... אבל לא איתך... כי אתה
שם.
אני תמיד אזכור אותך...
תמיד היו לך את כל התשובות, תמיד עשית רושם של אחד שיודע הכל,
תמיד ידעת מה לומר ואיך ומתי לומר זאת ותמיד רציתי להיות כמוך,
יודעת הכל, או לפחות לעשות רושם של אחת כזאת.

השאלות שלך עדיין מעסיקות אותי...
אני יודעת שאין עליהן תשובה,
אני יודעת שאין טעם להתעסק בשאלות שאין לי תשובה עליהן...
אבל אני בכל זאת שואלת את עצמי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
- יש לך זכות
לשמור על שתיקה,
אם תוותר על
זכות זו-כל דבר
שתאמר עשוי לשמש
כנגדך בבית
המשפט. אתה זכאי
לעורך דין, אם
אין באפשרותך
לממן לעצמך אחד
בית המשפט ימנה
אחד בעבורך.



קומיצה מציק
לשוטר שעצר אותו
בצד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/3/05 23:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילדה שבמראה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה