ומדוע אקום ואצא ואשב אצל הים
כאשר אותם רסיסי אור מענגים ואותו
חנק השראה גם על חלוני ניתז
מדוע אקום ואכיר ואחבק
כאשר כה מעט יין אדום יכול
מדוע אשהה לעצותיו של ידידי הטוב
המאושפז
נטלתי אמת קרה ומזוככת של
תשוקה על גבול חוסר שיגעון,
זוהי עצלות שאין בה פחד,
בדידות שאין בה דחיית השפע
מדוע אכתוב עליך שיר
עיניים צלולות בהירות, סמלים על פריזבי, חופש בחיספוס
האצבעות,
מילים שהגית, כבדות, שובות, זורמות בין חריצי כפות ידיי
כאשר הבל עומק החלפת מבטינו מצטרף אל שאר גרגרי אבק חוסר
הסיכוי שבזכרוני?
אני ירדתי מן הנסיעה כי כך הם פני הדברים
ואתה המשכת אל הים
(לאיתי) |
