שמוליק פרנק / רוח |
שיערו פרוע ובעיניו מבט קשה
הזדקן, ולעשות דבר אינו נחפז
בכלל, מעולם לא היה איש מעשה.
עומד זקוף כנגד רוח
המאיימת לדוחפו אל התהום
שנים נלחם כך, לא ינוח
לא עוד רגע, לא היום.
כלכך קר לעומת תוכו הלוהט
משהו בו בוער לצאת
גופו קפוא, ליבו מאט
הרוח מייללת, הוא מחייך ומת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|