[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אחרי שדחיתי ודחיתי את זה במשך חודשים, מעיין התירוצים שלי יבש
וניפנתי לעבור על החפצים של הילד. לפני שניגשתי לעשות זאת,
דאגתי לארוז את רגשותיי היטב ולטמנם במקום קריר ויבש, שלא
יתקלקלו.
דווקא הייתי בסדר גמור, עד שהגעתי ליומנים.
יומנים של אנשים אחרים תמיד עשו  לי מן צמרמורת נעימה בגב ועור
ברווז בידיים, מרגיש כאילו אני מחזיק בידיים משהו חי. תחושה זו
הייתה חזקה במיוחד, כשהאדם שכתב את היומן לא היה חי בעצמו.

היומנים היו למעשה רק 3 מחברות מהודקות בגומייה שנקרעה ונקשרה
שנית. הוצאתי אחת ופתחתי אותה. התאריך היה רשום בראש כל עמוד,
כאילו היה מדובר במחברת בית-ספר. זה שעשע אותי לרגע.
נדרש לי רגע לעקוף את העיקרון המוסרי נגד החדירה לפרטיות,
והתחלתי לקרוא.
היומן התחיל באחת, ללא הקדמות. הגיוני, שכן הילד לא כתב לאף
אדם אחר מלבד עצמו, ולא ראה צורך להציג את עצמו.

"היום המחנכת ניסתה לשכנע אותי ליסוע לטיול שנתי. אז אמרתי לה
שאני לא רוצה בגלל שאין לי עם מי להיות בחדר והיא אמרה שהיא
תמצא לי עם מי. היא כזאת מפגרת למה שאני אנסע גם ככה כולם רק
נוסעים בשביל להיות עם חברים בחדר, אז אם אין לי עם מי להיות
בחדר כנראה שגם אין לי חברים."


כל הדפים הבאים המשיכו ללעוס את נושא הטיול השנתי, ממנו
השתעממתי עד מהרה. דפדפתי כמה חודשים קדימה.

"עוד הפעם ההורים שלי עם השטויות שלהם. אימא שלי  באה אליי
לחדר ומתחילה לבכות על למה אין לי חברים ולמה אני כזה ואיכשהו
מפה היא מגיעה לזה שאני לא אוהב אפחד ואני לא אכפת לי מאפחד
ופתאום אני גם לא אוהב אותה... מה זה קשור בכלל? אפשר לחשוב
ילדים אחרים אומרים לאימא שלהם כל שניה "אימא אני אוהב אותך."
נראה לי היא סתם ראתה יותר מדי סרטים.
ובכלל אם לי אין חברים, למה היא בוכה? אני צריך לבכות אם כבר,
ואז כשהיא בוכה אז אבא שלי בא ומתעצבן עליי למה גרמתי לאימא
ליבכות ומה עשיתי לה. מתחיל לצעוק עליי, שהם התאמצו בשבילי
שיהיה לי כיף וככה אני מחזיר להם... באמת תודה אבא, ממש כיף לי
עכשיו.
יום הולדת 11 שמח לי מה?"


אני מגחך, רואה בעיניי רוחי את האם מצלצלת למחנכת של דניאל
וביחד הן זוממות איך להביא את כל הילדים מהכיתה אליהם הביתה
למסיבת יום ההולדת שלו. היא מהאימהות המתאמצות האלה, אלה
שמתאמצות יותר מדיי, ומרוב עצים ומאמצים, רואים את היער רק
כשהוא מתרחק במראה האחורית, אחרי שכבר פספסנו אותו בכמה
קילומטרים טובים.

"היום שמעתי את אימא ואבא שלי מדברים עליי. הם תמיד מדברים
עליי בסלון, כשאני יושב בחדר שלי ונדמה להם שאני לא שומע כלום.
אם הם רק פעם אחת היו מנסים לשבת בחדר שלי ולדבר עליי בסלון
באותו זמן, הם היו מבינים שדרך הפתח של המזגן שומעים הכל טוב
מאוד, אבל זה בלתי אפשרי כמובן...
אז בכל מקרה, הם עוד הפעם דיברו על הקטע הזה איך שאף אחד לא בא
אליי אף פעם ואין לי חברים וכל זה. ואז אבא שלי קרא לי באיזה
מילה, משהו כמו "אנתיפת" שאני לא יודע מה זה אומר, אבל בטח שום
דבר שמתחרז עם "פסיכופת" לא יכול להיות משהו טוב ואני יודע מה
זה אומר.ואחרי זה הם מתפלאים שאין לי חברים, כשאפילו ההורים
שלי מקללים אותי מאחורי הגב."


אני יכול לראות את ההורים המודאגים בהתכנסות הקטנה שלהם בסלון,
אימא יושבת על הכורסא, אבא מסתובב מולה הלוך ושוב ומעצבן אותה.
הם מוטרדים מהעובדה שהילד כל כך שקט, שהילד כל כך מופנם, שאין
לו חברים, שהוא לא מדבר עם אף אחד ולא אכפת לו מכלום. אם הם רק
היו יודעים שתוך 3 חודשים
ו-5 ימים הבעיה שלהם תיפתר בצורה הכי מוחלטת וברוטאלית שאפשר.
דבר פשוט כמו תאונת דרכים, קצת רעש של מתכת-על-מתכת, קמצוץ
זכוכיות מנופצות ומכה חזקה אחת פעלו יותר טוב מכל יעוץ
פסיכולוגי.

ועכשיו הם כבר לא מדברים על הילד שלהם, לפחות לא כך שהוא יוכל
לשמוע, כי אין שום פתח של מזגן בין העולם הזה לעולם הבא.

"דניאל איפה אתה? אני רוצה שתבוא לעזור לי במשהו!" הקול של
דודתי טלטל אותי מתוך המחשבות, מסמן לי שזמנינו תם. הידקתי את
המחברות בגומייה הממוחזרת והשלכתי אותן בארגז מאובק, לא לפני
שהעפתי מבט אחרון בשורה המסודרת של התאריך בראש כל עמוד.
איזה ילד מוזר הייתי בגיל אחת-עשרה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טעות נגררת זו
טעות!
גם בגשר המכביה
היתה טעות
נגררת!



מחתרת הפיסיקה


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/3/05 15:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'יין לינדנברג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה