בוב דילן מתנגן ברקע.
שוב דופק על דלתות גן העדן.
ואין כניסה.
ואני,
יושבת לבד.
ושוב, כמו תמיד,
בוכה.
גם אני רוצה,
ללמוד לאהוב.
אולי, אפילו,
גם ללמוד לשנוא.
להלחם למען עצמי,
ולמען עצמך.
שוב,
לנסות, בכוח,
להעיף עוד חסימה.
רוצה להיות כמוהו,
להתדפק על דלתות השכינה.
לגמור את עצמי,
בזיעה.

אני לא מובנת.
מי כמוני יודעת.
מפחדת מעצמי,
יותר מהעכבר על הרצפה.
מנסה לכתוב,
עוד משפט אחד.
עוד פסקה.
ושוב, עוד חסימה.