[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








את צוחה או בוכקת?


אני רואה את התמונה שלך,
שכרנו חדר באילת יצאנו לשבוע זה היה טיול של תיירים לא יכולנו
לצאת ביום כי החום היה נוראי, ובלילה את רצית שאעשה לך כל מיני
דברים וזה בעיקר התיש אותי יאללה איפה הייתי כל השנים האלו
רקובה במסגרת מנוונת ושרה שירי הלל לרב שלזינגר כאילו היה
המשיח בכבודו ובעצמו. מה עשיתי שם?
והנה אני מקיימת את מצוות ההנאה מהעולם ויודעת שכאשר אגיע
למעלה על הנאה לא ידונו אותי כיון שאני נהנית ומנצלת את כל
הזמן כדי להנות.
שם לראשונה כתבתי לך, ונתתי לך שם חדש ואוהב. והרגשתי שייכת
ובטוחה מצאתי את אשר אהבה נפשי חייכתי כשמילמלתי את המילים
המפורסמות משיר השירים יותר לא אצטרך לרוץ -- מצאתי.
אני מכירה אותי רגועה ובוטחת, מחייכת ברוך מוכנה לקבל ולהבין
כל דבר היום מהמקום שלי על פסגת העולם (או נכון יותר דירת הגג
ששכרנו היתה בקומה הרביעית לי היא היתה גבוהה דיה) אני רואה
הכל וברור, כמה זמן הראות תהיה טובה? לפחות עד חלוף הרגע או עד
שלא אוכל להבחין בין ראות טובה לאחרת, או עד שלא אוכל להודות
בהבדל, ולהוליך את עצמי הישר אל תוך האבדון והכל בעיניים
פקוחות ממש כמו הקברניט בטיטאניק על ים רגוע אל תוך הקרחון.

 שקט שלי


כך פתחתי את המזמור הראשון ביום שני באוגוסט 92 ישובה על כסא
נצרים ומצויידת בעט נובע ומחברת ססגונית שלא תאמה את מצב רוחי
הנוגה משהו, למה כי אני משקרת לשלושת רבעי העולם, בהנחה שהרבע
החסר הוא את ואני???
את ישנה כהרגלך השעה היא שעת בוקר בינונית ואין סיכוי להעיר
אותך כך טוב יותר כשאת ישנה.

"במורד השביל החום החום שלך הלך והתגבר, התעצם לו.
והדרך נראית לי אין סופית. אנ'לא רואה כל אופק כחול, אני כבר
מזמן לא שומעת.
הנקודה החומה, מפגש נעים לשפתיי, עולה ויורדת כל פעם עם דפיקות
הלב שלי, שלך.
ואני בין עליונים לתחתונים אוכלת אוכמניות מוקצפות וטועמת לחות
מלוחה של גוף מזיע. ניסיתי לספור, ולהשיב איזשהו הגיון אבוד
למוחי הצר, ולא, הוא אבד, זה המעט שהיה והכל בי בוער, והדרך
נראית לי ארוכה כל כך ואני לא מגיעה לשום מקום. לשום שיא חדש
ואני מפלל להגיע.
כך למדתי שבשעת מצוקה ישמע אותי למעלה אבי שבשמים. או לפחות
אבי מולידי שבשמים.
לחישותיך הקצובות מכוונות אותי, ואני מתיימר להמשיך במורד.
המכתש הקטן מטעה אותי ואני מתעכב אצלו מספר רגעים. טעם
האוכמניות נותר בפי.
כעת אני בטופ של גבעה מסויימת. משום מה היא נקראת גבעת האהבה.
הריגושים שיוצאים ממך מגרים את חלקיקי האיפוק שבי, גורמים לי
לרטוט ולנשום בכבדות ולהתערפל, השכרון שנופל עלי לא מוכר.

בשלב כלשהו אני יורד לגדות המעיין, מת לשתות אבל לא מעז לנגוע,
שפתותיי חרוכות ואני רוצה להרטיב אותן במימי העדן שבך.
כל כוחי אזל ואני ממשיך להריח ולנשום מאותן גדות ואליהן, והן
מגיבות בהתאם.

בשלב אחר אני עוזב וחוזר אל ידייך ואל מה שבינותן, אבל הצמא
מטריף את מנוחתי הרגעית שנדמה שהשתלטה עלי. ואני , המנוחה הזאת
אני לא אוהב אותה, אני רוצה ריגושים והפתעות ואני עולה אל
אוזנייך וכובש את שפתייך והדרך נראית קלה יותר למרות שזו עליה
שניה.
בלי אומר ודברים החלטתי לשוב אל אותה דרך חומה ואהובה. ירדתי
לגדה השמאלית, ואצבעות לשוני החרבה החלו לרדת לעברו של המעיין
הנובע הטבעי והחמים הזה. לשוני החלה לחלוף על פני השטח לרחף
בתוך הסבך הסמיך מנסה למצוא מקום נוח לשתיה.
שערותיי הארוכות מרחפות מעל פני הדרך ואני רואה כיצד בטנך הרכה
עולה ויורדת בקצב אחיד עם תנועות ראשי.

לשוני מוצאת את דרכה ונרטבת מזרם לחות חמה העומק המסתורי מושך
אותה יש לה ישות עצמאית משלה ללשון והכל בעקבות הטעם.
אני מוכרח לעקוב אחרי הלשון היא כנראה רוצה להגיע לאנשהו.
הפה שלך מזמין אני מניח כי העיניים שלך עצומות, אני עוזב את
המעיין ועולה אלייך, עולה עלייך. אני מתקרב, מאיים לשבור כל
עצם בגופך
ואני יודע שאני אוהב סוף כל סוף אוהב כמו שאני יודע כמו שאני
צריך, כמו שאני רוצה.
אני שוכב לאורך גופך הענוג, וידיי מלטפות אותך בעדנה, אני שוכב
על מיטה קפיצית, כאשר ידיי אוחזות בראשי.
ואני מביט בך וחושב ...
וכעת כשאני יודע שאת יודעת ש...
שב אליי השקט,
והנפש - שבי לך בשקט.
והרוח  - אף היא.
אני מנחש או אולי קובע שאין זה שקט שמביא את הסער
או שמא זאת הרוח החמימה של אילת שגורמת לי לצייר אותך כל כך
יפה, ואני על שולחן הכתיבה המאולתר מציירת את דבר אהבתנו בפסים
נועזים ורטובים...

היום אני חושבת איך הפסים הדקים והעדינים הללו, אלו שאיתם
רקמתי חלומות נהפכו שחורים. על איזו שמש דיברתי שם?
אין לי זמן לחשוב עליך עכשיו יש לי בחינה ועידו סומך עליי
שאלמדו.
אלוהים אדירים אם הוא ישמע איפה ביליתי את הלילה הוא מת במקום.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשאמר אלוהים
יהי אור, הקדים
בריאת מלים
לאור






היסטוריון ישן


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/4/05 22:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מירב בת שלום

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה