זכרתי את הבצלים והשומים
של שתי אהבותיי
בימי הבדידות או הפחד מהם
שגם אותם עוד לא שכחתי
בימי הרעב לאהבה
ובימי האהבה לרעב
ובימי השובע התפל

זכרתי את הבצלים והשומים
של בדידותי
של הכמיהה הרעבה לטוב
שבה כל קוץ היה לפרח
כל משב היה לרוח
בימי השובע
והנחת ללא נחת
ללא רעב
אך גם ללא הארץ המובטחת
ובכל זאת אמונים שמרתי

קריעת-ים-סוף שלי
היא דחיית הגעגוע
לטוב, לרע, לאי-הוודאי
לכל אשר אזכור וכל אשר שכחתי
לכל מה שאשא עימי
לכל אשר אמרתי
ולדברים אשר הנחתי
מאחוריי
לכל אשר אהבתי
שעלה באש
טבע בדם ליבי
עלה בתימרון עשן תקוותיי
לכל מה שאינו נשמע ולא נראה
אבל ריחו בוער בנשמתי
בעצמותיי
את הבצלים והשומים זכרתי