אני פותח קופסא בשביל אור,
לכולם יש ראש שחור,
אני מנסה לחשוב,
היכן האחד עם הראש הטוב.
חופר ומחפש את האחד,
מוצא, מדליק, ממש נחמד,
אני חושב שזה ממש שווה,
עד שאני נכווה.
אבל במקום לזרוק לפח,
כדי שלא אשכח,
מחזיר אותו בחזרה,
שישאר לשעת צרה.
כמו הגפרורים,
גם אצלי בחיים.
בכל פעם שאפתח,
אזכר במשהו שנשכח.
כשנגמרו לי כל הגפרורים,
פתחתי את קופסת החיים.
גפרור, גפרור לאשפה,
פתחתי קופסא חדשה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.