[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רבקה מזר-צאן
/
פוסט-אימפרסיון כרט

שנייה אחרי שפנו והלכו אחד מהשני לדרכם השמש יצאה מבעד לעננים.
פרץ לו יום יפה. ובתוך גופם החמים עוד נשאר הקור שנספג ואפלה.
היא הייתה משוטטת ברחובות הנוכריים והסלולים של העיר. הייתה
מנסה להתפזר בקרב המטיילים בהמון הצפוף-מגוחך. ערגתה היא לרפות
את הכאב ולשקוע בשיגרת הנורמאליות של אחרים. התאמצה להיראות
כמו יצירת אנוש שלמה, למרות שבאותו רגע לא הרגישה כזו, אלא
כבעלת מום עם כמה איברים שנגזרו. עדיין במצב הדומה לאלחוש - לא
יכלה לקלוט את האיבוד במלוא אלימותו. עדיין מופתע כילד שלקחו
ממנו את הצעצועו המאוהב לשם איזה אי-צדק לא מתקבל על הדעת. הוא
היה אי שם למעלה. היא נשאה את עינייה למרום. נהוג היה פעם
לבכות לאלוהים כשאת בראש כזה. הזעקה שלה מאז דומה לציוץ חיה,
שחוזר על הפזמון עם שמו בדומה לזאת: אלי, אלי, אלי, אלי, אלי,
אלי, אלי. באותה זעקה כלולות אנחת יאוש ונשימה. בלי מים בלי
דמעות - שכן בפנים כאילו בקרבייה היה משהו קפוא.
כלו כליותיה בחיקה:


ישבה היא על הספסל ליד חוף הנהר. אותו הספסל. קרני השמש עשו
תעלולים שלא היה יכול לסבול, הניגודיים לרגש הזה שהיה גובר
עליה. באותו רגע התערבלו בקירבה עירבוביה ושלווה נוראה ביחד.
סירה שטה על פני מי הנהר לאורך חופו בתנועה של בטלה. העננים
התחרו איתה בריצה אל השמש בכדי לזכות ברחמים שקטים משלה. שחפים
צרחו, חריקתם קצצה את השמיים, סערת מחיאות-כנפיים כתמריץ
למתחרים למטה. הסירה ויתרה ראשונה. אט אט התחילה להתמעט ולסור
נגד הזרם. מגמתה לפנות ולשוב אי-שם אחורה. סירה האטה אך העננים
כאילו לא הבחינו בפעולת השיבה שלה, השאירו אותה מופסדת, המשיכו
רק קדימה קדימה, הולכים ומשתכרים מקרני השמש ורוח ושיגעון של
חופש ללא גבול.
והנה המפסיד עוד לא נראה כהמפסיד, אלא כאחד הבשלים להחלטה שכבר
נתקבלה בפנים. הסירה הלכה וסרה במין איטיות בטלנית ובמאמץ
לפנות אחורה. אין כל אקראי בסצנה הזאת.
ההיא התמוגגה באותה הסיטואציה. ניתקה את נפשה מהקור שבתוכה,
בהסחת הדעת הסתכלה במירוץ מתרחש כביכול לפניה ובריצה של
אי-זמן. הייתה זאת מדיטציה מוחקת, מאוששת. ולכל אטום יחיד של
אוויר הקריר החורפי היה חלק מבורך בפעולת המחיקה הזו.
כולה שקוע יותר ויותר בשלווה קרירה -
כך לכאורה מוסכמה עם מה שקרה, אך עדיין לא מקבלת אל דעתה את
זאת. כל הכובד. הגשמות של כאב. נפשה שקועה במזג האוויר. היות
השמש היתה כה אבסטרקטית בקור וקיפאון לב. שמש שופעת יופי
ואכזריות. כה יפה השמש ואכזרית.

הסירה לא נשברה בבואה לגדת הנהר ולא פנתה אחורה. אף לא תבעה,
כלום לא קרה. ולפתע מדריכה איטלקית אחת פרצה בצרחה במיקרופון
אל טיילים עלומי-שם שבהדרכתה. שמצי מילותיה מנופנפים ממעל לגשר
העתיק לאורך הנהר, מתערבלים עם צרחות השחפים. ולה - לה לא היה
כבר אכפת העובדה שהסירה עצרה ברציף שמולה. היא לא הבחינה ברעש,
היא כעת הייתה כולה מבולבלת, חושיה קהים. אם כי משהו עוד היה
מופרע שם. חוש הפסדה דקר את משטח הבתולי של קור-רוחה האשלאי.
במוחה הודלק לפתע כברק חזון חריף של עתיד נכה. אי-שם בגופה
ניוולדה בתגובה לזאת בהלה- רוצי, רוצי, להימלט.
Whether 'tis nobler in the mind...

רוצי, אלא שהגוף לא יישמע. זה מוכן אלא להזדקף לאט לקומה, בעוד
תלווה לו לכל תנועה של התקוממות תודעה חדה של כובד הבלתי נסבל
של עומס הדקות הנשארות עוד לעקוב אחרי קץ הימים האלו, מהכות לה
עדיין באותו יום הריסה. מחשבות מתרוצצות. הגוף מנסה לאספן,
להזיזן הלאה, להשיבן לסדר. כלל וכלל לא מצליח שכן חל עצמו
להתפורר. היא הרגישה מייותרת כזו במסגרת הנוף היפה הזה. היא
היתה החלק הזניח וחולף שם.

הסירה צפה בלי לעגון. כעת פנתה אחורה, מאמצה המייגע והמתמיד
נגד הזרם. ההיא עזבה את המקום להמשיך לכיוונים לא נודעים לה רק
לה נועדים. שוטטה לצידו של הנהר, יחדיו ובמקביל אבל לעולם
מופרדים זה מזה. השאירה מאחורי הגב את הרושם של סירה שמתקשה
לבדה.
היא המשיכה ללכת - לברוח מעצמה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הכי עשה לי את
זה כשהופעתי
בערוץ האופנה.
עצם המחשבה
שמאות גברברים
מאוננים עלי
עכשיו ממש עשתה
לי את זה.
אני שוקלת
קריירה של
שחקנית פורנו
בינלאומית.


שירה בוידוי
מרגש בראיון
מרגש וחושפני
עבור מגזין במה


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/4/05 12:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רבקה מזר-צאן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה