דון קישוט שוב יוצא לקרב, אותן טחנות רוח תלושות, אותו רחש
פרסות הנוקשות כנעימה גריגוריאנית אפלה.
השינאה, הפחד כפיתוי מתמיד עמדו מהצד, כמפלצות המחכות לטרף קל
והוא החולם תמיד סיפק להם את ליטרת הבשר.
הם שבעים כבר, אכלו די.
האודם משפתיו כבר אזל, העששית לא מאירה עוד.
הוא כבר הציל שלוש נסיכות ממגדל החידלון ועדיין אף אחת עדיין
לא הצילה אותו.
בשנות המחסור, שאף אחד לא חפץ בחברתו, כשמגדל העוצמה שלו שכח.
הוא חלם עליה... נסיכה עלומת פנים, עורה רך כטל, מחשבותיה כנהר
גואה - אותו חלק שאיבד מנישמתו בחיים אחרים, מאז לא הפסיק.
זה קל לברוח מעבר להרים, בדד תשב, לא תציל יותר עלמות במצוקה,
גם לא היית צריך.
לא נותר עוד את מי להציל, חוץ מעצמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.