"אני צריכה מישהו שיטפל בי" אמרה הבחורה שפגשה אותי בסנטר, ככה
משום מקום. שיתפתי פעולה, אמרי שאני אוכל לטפל בה, ולא חשבתי
שהיא לקחה אותי ברצינות. התחלנו לדבר על סקס, מוסיקה ועוד
דברים שמסביב. היא ביקשה ממני ללכת איתה להסתובב ככה בסנטר,
סתם ככה. הסכמתי. הלכנו מחובקות, הרגשתי מוזר, אבל המשכתי.
פגשנו חברה טובה שלה שעכשיו היא בהריון, היא לקחה לי את היד
והניחה על הבטן שלה, "נכון מדהים איך הוא בועט?", חייכתי
ומשכתי אותה הלאה. אחרי זמן מה היא מביקשה ממני ללוות אותה
לתחנת אוטובוס, היא שיקרה לי, כנראה חשבה שככה אני אסכים לה.
"איזה קו את לוקחת?" שאלתי, "אני נוסעת במונית, יותר נוח". "מה
דעתך, יש לי טובה לבקש, את תעלי איתי למונית, נסע לדירה שלי,
תארחי לי חברה במונית ואז אני אשלם עליך חזרה". חשבתי לשניה,
ופתאום יצא לי "כן" כזה שלא ידעתי מאיפה הוא יצא לי. המשכנו
ללכת ומצאנו מונית. כל הדרך היא הסתכלה עליי ושאלה אותי שאלות
שלא ממש חשובות, אבל נשמעות חשובות באותו רגע. המשכנו לנסוע.
הגענו לדירה שלה, "יש לך עוד שעתיים עד שאת צריכה לחזור, בואי
אליי נשב נדבר קצת", לא יודעת למה הסכמתי, אבל הייתי במצב רוח
כזה, הרפתקני.  ירדנו ליד הבניין שלה, ועלינו במדרגות, בדרך
היא אמרה לי שהיא בעצם גרה אצל סבתא שלה והיא לא מרשה שבחורות
יבואו אליה מאז שהיא גילתה שהיא לסבית. אז התיישבנו בחדר
המדרגות, אחת מול השניה. היא הסתכלה לי בעיניים, אני לא אוהבת
שמסתכלים לי בעיניים, זה גורם לי להיות פגיעה. היא הסתכלה לי
בעיניים הרבה זמן, כאילו היא מחפשת משהו. אין שם כלום.
"אין לך בעיות בחיים" אמרה באופן מאוד בטוח ומוחלט. הסתכלתי
עליה, לא יכולתי להגיד כלום. סיפרתי לה על שגיא, היא הסתכלה
עליי בהבנה. הרגשתי במצב אינטימי מדי. ישבנו עוד כמה זמן
דיברנו על גורל, על דברים שעשינו ולא עשינו בחיים, הרגשתי שהיא
קוראת אותי במבטה. הסתכלתי על השעון, היה רבע לשש, אמרתי לה
שאני חייבת לחזור והיא אמרה שהיא תכנס להזמין לי מונית. אחרי
שתי דקות ירדתי למטה והיא סובבה אותי והסתכלה עליי. התנשקנו,
זה היה סטנדטי, בלי קסם, זה היה מהיר מדי. הכל היה מהיר מדי.
ירדתי למטה נכנסתי למונית, נסעתי בחזרה לסנטר וחזרתי הביתה.
הכל היה מהיר מדי, איך מישהי שפגשתי באותו יום כבר הספיקה
להכיר אותי כל כך טוב? מאז לא נפגשנו יותר.