ניר,
חושב משמע קיים. סבל.
כאב של בדידות בתוך מנהרה של חושך בלי אור בקצה.
מחשבות שמשגעות.
רק ציניות תציל אותנו מהאכזריות הבלתי נסבלת הזאת של עצמנו.
פחד. זעקה של ילד מבוהל.
קור עז שמקפיא את העצמות. ושוב סבל.
אף אחד לא יכול להבין. רק אתה. שהולך עם החושך הזה כל יום
לישון, וקם איתו בבוקר.
שוכב מכווץ במיטה, מנסה להרחיק את המחשבות מהראש ולא מצליח.
חסר מנוחה בתוך עצמך. האדם הוא האויב הכי גרוע של עצמו. כעס.
תסכול מתמשך על שגזלו את נעוריך, עלומיך.
פעם אמרת שאף אחד לא ירגיש בחסרונך כשתלך. לו רק ידעת.
הגעגועים הם החלק הכי קשה.
אנחנו מקווים שטוב לך שם למעלה. יושב לך על ענן, מעשן ומפריח
טבעות של עשן לחלל, עם החיוך לא חיוך הזה שלך. מסתכל עלינו
מלמעלה וצוחק. כמו פעם כשעוד היית בריא. לפעמים אנחנו מרגישים
שאתה נוגע בנו, מרפרף על פנינו בנשיקת מלאכים, מצחקק לעצמך ועף
חזרה למעלה.  
ציפורי השיגעון מזמרות לנו כל יום את השיר שלך, ממשיכות אותך
איכשהו.  
גם הן מתכלות באש של עצמן.
ואתה, אהוב, ילד, אח, חבר - תחזיק מעמד שם למעלה.