הסתכלתי לו בעיניים
המבטים חודרים אחד לשניה
לחצנו ידיים
כל-כך יחסר לי חום הגוף שלו...
התחבקנו
החיבוק הכי חזק שנתתי למישהו
בכינו
והוא שוב, כמו פעם, ניגב לי את הדמעות
אמרנו מילים אחרונות
שתמיד אומרים...
השעון מתקתק
אך מבחינתי- הזמן נעצר.
אומרים שפרידה היא כמו למות מעט
אך זה נראה לי כאילו זה למות הרבה...
הינו חזקים
אבל רק מבחוץ, מבפנים... הכל נראה אחרת
חשבנו
על מה השני חושב עכשיו
וניסינו לפענח
אבל זה כבר לא זה...
חיבוק אחרון, מבט אחרון...
אני צועדת צעד אחד
הוא שניים
הרוח נשבה בכיוון אחד
אך אנחנו- בכיוונים שונים, מנוגדים
זה תמיד היה כך, איך לא שמנו לב...
גב אל גב
מתאפקת לא להסתובב
נדמה שגם הוא שומר על איפוק מה...
לא הסתובבתי
חושבת לעצמי: "זהו! זה נגמר, עברתי ושכחתי..."
ובאותו זמן לוחשת לעצמי: "אני אוהבת אותך... אני אוהבת
אותך!!!"