|
שיר עילג על ימים אבודים -או-
שהוא היה בתוך המכונה סגור
והיא אכלה אותו כמו תולעים בקבר
עם השיניים שלה איזה דבר ברזל... ברזל
והוא ישב בפנים כאילו מת אבל
לא אבל - מת!
מה שקרה זה כשאתה מת
כבר לא אכפת לך מכלום
אז המכונה לעסה אותו על ריק
מה אכפת לו ברזל או פרחים
אם האוזניים לא שומעות
את מה שהחיים אומרים כמו שאומרים
ואיך שהפסיק להיות אכפת לו
ככה המכונה הפסיק להיות אכפת לה ממנו
אז היא עברה ללעוס מישהו אחר
מה שנתן לו זמן להזכר שהוא בעצם
משורר
הדרך הטובה ביותר להפטר ממחסום כתיבה היא למות
|
|
|
אם היו לי
חברים
הייתי כותבת
הרבה פחות
סלוגנים.
בוליביה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.