[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ג'סי לושפוי
/
לילה מסוג אחר

דיברתי עם עמוס, הוא אומר שחתולים הם פאר הבריאה. אני חולק
עליו, כמובן שאני עצלן מכדי להגיד לו את זה. לא שיש טרחה גדולה
בתנועת הפה הכרוכה בדיבור, המאמץ הוא בויכוח. אין לי כח
להתווכח עם עמוס, הוא בנאדם לא קל לויכוח.
אני חושב שנשים הם הבריאה הנשגבת; הדבר היחיד בעולם שאני ארצה
להיות כל כך קרוב אליו, והוא ירצה להיות קרוב אליי גם כן.
וכשאנחנו כבר ממש ביחד, נימאס זה על זו וזו על זה. ולא ניפרד
למרות ששנינו מעדיפים להיות לבד ויש לנו את הבחירה. לעומת זאת,
אם אני כן רוצה מישהי גם כשאני קרוב אליה, היא לא תרצה אותי,
כי אני מוזר. וברור שאני מוזר, אם אני חושק בבחורה גם אחרי
שהתקרבתי אליה ונהייתי חלק מהחיים שלה אני מוזר.
לאיתי יש גישה שונה לגמרי; אין בריאה, ולפיכך לא יכול להיות
פאר בבריאה. "אבל", הוא אומר, תמיד יש אבל, "אבל הדבר הכי
מדהים בעולם זה הירח".
אני ועמוס מסתכלים עליו בתמיהה והוא לא ממהר להסביר, רק לוקח
שכטה ארוכה מהסיגריה הזולה שלו ובוהה בנו בחזרה. לאחר כמה
רגעים איתי נזכר לפתוח את הפה, מן הסתם כדי לדבר: "הירח הוא
ההוכחה שאפשר לתלות סלע בשמים ואנשים יתחילו לשכנע את עצמם שזה
גוש גבינה. ואולי זאת מטאפורה אבל אני לא מספיק עמוק בשביל
לעלות על כזה דבר."
אני ועמוס מוכרחים להסכים, ואני עדיין רוצה להבין איך הוא הגיע
לחתולים רק שאין לי כח. "אין לי כח", כזה תירוץ עלוב ובכל זאת
עובד בכל פעם מחדש, אצלי בכל אופן. אולי בגלל שאני חלש ובאמת
אין לי כח.
אם שואלים אותי ברחוב אם אני יכול לעזור בגרירת רכב אני יכול
בקלות להתחמק עם זה, בהנחה שהאדם שמבקש ממני את הטובה מודע
לחסך שיש לי בפיתוח השרירים.
עוד דבר בקשר לנשים: אין דבר אחר בעולם שאני רוצה לעשות לו מה
שאני רוצה לעשות לאישה. ברור שיש את אלה שרוצים לעשות את אותם
הדברים לאיש או לחיה או אפילו לחפץ דומם, אבל עכשיו אני מדבר
על עצמי. זאת עוד בעיה בי, אני איכשהו מדבר על עצמי בסופו של
דבר. לפעמים אני מגיע להזכרת תכונה רעה שיש בי ואני ניצל
ממחשבותים של הבריות על היותי אגו-מניאק, אבל לפעמים אני מתחיל
לדבר על ההצלחה שלי או על היכולת של בתחום מסוים ואז אני מתחיל
לשנוא את עצמי מהסיבה הפשוטה שאני שונא שחצנות ושחצנים.
לרגע אני מפסיק לחשוב ומסתכל בחדר; איתי הדליק עוד סיגריה,
עמוס שהפסיק לעשן לפני חודשיים כוסס ציפורניים בעצבנות, ואייל,
שעד עכשיו שתק, קורא ספר. אני מסתכל על הכריכה ואחרי כמה שניות
של הסתכלות, ועוד מספר שניות שלקח לי להבין שאני בעצם מנסה
לקרוא את שם הספר, ועוד עשר שניות בערך של קריאה והבנת הנקרא,
נזכרתי שלא קראתי את מובי דיק מאת הרמן מלוויל. אני לא יודע
איך נזכרתי בזה, הספר שהוא קרא היה בכלל התפסן בשדה השיפון של
סלינג'ר.
הלילה התקרב למרכזו: לחושך ולשקט, וגם בערך לאמצע. לאף אחד כבר
לא היה כח לדבר. שמתי לב שעיניו של אייל עייפות, רק אני יכולתי
לשים לב לזה בגלל הזווית שבה הוא החזיק את הספר. עמוס, כמוני,
חשב על דברי חוסר טעם. ואיתי פשוט המשיך לטחון סיגריות.
לדעתי הלילה נגמר, למרות שרק 1:00 ואנחנו נשב פה ערים עד
הבוקר.
הלילה הזה הוא לא לילה טוב ולא ליל מנוחה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עכשיו אני מרגיש
כאילו, לא לובש
כבר כלום, עכשיו
היא באה מלטפת
שיערותי, היא
מוצצת בחדווה
רבה... ואז
אומרת "נו
תגמור, עליי"




קבלן בניין
אופטימי מקשיב
לשלמה ארצי תוך
כדי זיון פראי,
ומצליח גם לכתוב
על זה סלוגן


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/3/05 11:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'סי לושפוי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה